נסעתי לכרמיאל למלא טופס חקירה על דבר דואר רשום שלא הגיע (כששאלתי את הפקיד בטלפון אם דואר ישראל עדיין לא גילה את האינטרנט, התשובה שקיבלתי היתה "לא עד הסוף"). ברדיו "המילה האחרונה" עם אברי גלעד וג'קי לוי.
הם משמיעים את "להיות או לא לחיות" ששר דניאל עמית. אחרי השיר, וכשהצמרמורת עדיין לא עברה לי, אמרו שלאמא שלו, שדוחפת ונלחמת ומקדמת אותו באופן מעורר הערצה, קוראים עמליה. מכיוון שעמליה זה שם לא כל כך נפוץ, מייד נזכרתי בפוסט הזה של עדיה והצטמררתי עוד קצת.
אז הנה הסרטון (ושוב, עם אזהרת בכי ממשית). משום מה ישראבלוג לא נותן לי לשתול אותו כאן, אז הנה הקישור אליו:
ולטובת מי שידלג על הסרטון, או שפשוט רוצה להתעמק עוד קצת במילים המדוייקות והכואבות האלו, שנכתבו ע"י רוני פילו ויהלי מורן זליקוביץ':
כשכולם צוחקים, אני צועק וכשהם צועקים, אני בכלל שותק הם מדברים, עוצם ת'עיניים מדבר עם עצמי, בשפה משלי מוציא החוצה רק מילה או שתיים... התשמע קולי?
כי גם השתיקה שלי חזקה וגם המילה שלי עדיין יפה הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אותי, כמו את כולם
בתוך כל הבדידות ת'עצב מסנן פשוט לוקח ת'גיטרה ומתחיל לנגן אני גמד, אני ענק ומנגינה בלי תו אני אוהב, אוהב חזק את זה אצעק עד שיכאב רוצה לכבוש את הפסגה אבל האם היא רחוקה?
כי גם השתיקה שלי חזקה וגם המילה שלי עדיין יפה הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אותי, כמו את כולם
במסיבה הבלונים פורחים במיליוני צבעים ורק אני שחור לבן נובל בצד יושב בחדר לבדי, אני חבר של הקירות מתוך אלף שאלות נשאר להיות או לא לחיות
כי גם השתיקה שלי חזקה וגם המילה שלי עדיין יפה הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אותי
כי גם השתיקה שלי חזקה וגם המילה שלי עדיין יפה הייתי רוצה לחיות בעולם שיקבלו אוטי-סט, כמו את כולם
יש ביו-טיוב גם ביצוע מצמרר לגמרי של דניאל לשיר "הכניסיני תחת כנפך", אבל אני מוכיחה איפוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
