הבית שלנו בערך בן עשרים ואני לא אשכח איך כשבאנו לשבת עם האדריכלית סיפרתי לה כמה התוכניות נהדרות והקוווים יפים והפתרונות שהציעה אלגנטיים, קיבלתי סוג של מבט מוזר מהאיש שלי וכשיצאנו היתה לנו מין שיחת "לא הגזמת?" בעניין.
מבחיתי ממש לא הגזמתי. אני תמיד אוהבת לספר לאנשים בהתלהבות כשמשהו שהם עושים מרגש ונוגע בי. לא פעם אני שולחת מלצרים למטבח כדי להגיד בדיוק את זה לטבח, ובדרך כלל למי שלצדי אין בעיה עם זה, ואם כן? למזלי אף אחד לא ניסה למחוק את המתלהבת הפנימית הזו שבי, זו שהצדקתי לא פעם בלומר שנשארתי קצת אינפנטילית .
אורית גידלי הנהדרת יצקה שוב קסם לתוך דפים ובראה לנו נונה חדשה, כזו שמתמודדת עם המתלהבת הפנימית שבה ולכבודה נולד פרוייקט התלהבות בלוגרי מקסים.
במצבי אני נותנת לעצמי פטורים, אז אני לא אשים כאן קישורים לפרוייקט ולבלוגים המקסימים שמשתתפים בו - הכל בקישור לאורית.
אבל אם בעניינים של התלהבות ולמידה עצמית.
כשהאיש שלי ואני רק הכרנו אחד את השנייה הוא דיבר על למצוא לי כדורים של ביטחון עצמי, הייתי די חסרת המצרך הזה ובאמת לא חשבתי שיש לי מה להציע לעולם. באמצע יולי שלחתי לו הודעה - "מזל שאני פייה ויש לי כנפיים . אני לגמרי עפה על עצמי כאן...." זה היה כשראיתי את קטלוג החותמות לראש השנה והבנתי מה נוצר כאן מתחת לידיים ולראש הקודח שלי ושל נגה שעובדת איתי. עכשיו אני עובדת על חנוכה ומתכוונת להמשיך לעוף על עצמי לגמרי. כי ככה הכי כיף! וממש אין התנצלויות על התלהבות עצמית , או מכל סוג אחר
********סקוווי - זו מילת התלהבות משובחת שלמדתי ממתלהבת סדרתית אחרת ששווה להכיר (היא מתלהבת בין היתר ממחלות זיהומיות ומחיסונים וממידע רפוטי בהיר לציבור וממדע בדיוני ופנטזיה והיא מרצה בחסד עליון - ד"ר קרן לנדסמן רבותי).
עוד רגע ראש השנה. ממה תתלהבו השנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
