קסם שימושי

עידכון בריאות - כי איכשהו מזמן לא הייתי כאן...

ההקרנות מתקרבות לסיומן. האחרונה תקרה מתישהו באמצע השבוע הבא, וכדורי הכימותרפיה ייגמרו יום יומיים אחרי.

בהתחלה חששתי שרק אחרי הMRI שיקרה חודש אחרי ההקרנה האחרונה נדע משהו על מה שקורה במוח שלי, אבל במקביל לנשירת שלושה רבעים מהשיער שלי (האיש שלי מגדיר את התסרוקת שלי כ"גולום שיק") "תופעות הלוואי" המוצלחות של הטיפול הן שיפור בדיבור שלי וחזרה חלקית של יכולת התנועה באצבעות שלי. אז יש לנו את זה וזה משמח.

גם העבודה עם הפיזיותפיסט מקדמת אותי מאוד ואני כבר ולכת מצויין עם ההליכון ועומדת יציבה במידה שיכולה להבטיח שאוכל לעמוד מתחת לחופה בעוד שבוע, שזה ממש משמח! תמונות מוצלחות זה חשוב!

ומה לפנינו, כמה שבועות מנוחה אחרי סיום ההקרנות ואז נחזור להיפגש עם הרופאים ולחפש טיפולי המשך בתחום המחקרים והניסויים.

וכאן נכנסת כותרת הפוסט....

כשמבצע ההתרמות של האגודה למלחמה בסרטן קיבל את שמו לפני המון שנים (אני זוכרת את מדבקות המבצע מודבקות על משקוף הדלת שלנו ואת עצמי יוצאת להתרים מבית לבית ואני כבר בת 51 אז זה לפחות 35 שנים) אני לא חושבת שמישהו באגודה למלחמה בסרטן העלה בדעתו שהסרטן יקיש על כל דלת. מאז שהוא נקש על הדלת שלי הבנתי שאין אדם שאני פוגשת שלא פגש מקרוב גרסה כלשהי של סרטן - אם לא הוא, אז מישהו מבני ביתו. זה באמת לא נגמר. הכי מגפה בעולם.

ביום שני הבא מתקיים מבצע ההתרמה. המתבגרת אמורה לצאת להתרים והגיעו לכיתה שלה להסביר להם על האגודה. כשהיא חזרה הביתה היא אמרה שבדקה את עוגת חלוקת התקציבים והתלוננה (לא, לא על הכסף שהולך לשכר עובדים, היא עדיין לא שם) שלא מספיק כסף הולך למחקר. זו אותה מתבגרת שמתכננת כבר מעכשיו, בגיל 14, להיות חוקרת מוח. מעניין למה.

בחודשיים שאני בתוך הסיפור הזה נחשפתי לכמה הרבה מחקר כן נעשה בתחום הסרטן, כמה הרבה פיתוחים, כמה הרבה מחקרים.כמה הרבה דברים קורים כאן (אפילו ממש ליד הבית, במשגב) ים של מידע. נחשפתי לסיפורים מדהימים שבהם התעקשות של חולה או של בני משפחתו מצאו בדיוק את הניסוי המתאים שהציל את חייו ולסיפורים עצובים (הם צפים אפילו כשמנסים לא להגיע אליהם) ובמקביל לטיפול בעצמי אני ממשיכה לבדוק קצוות חוטים שנשלחים אלי בתקווה שקצה החוט הנכון נמצא שם...קצה החוט היום כלל ארס נחשים...

בינתיים אני שמחה עם התגובות שלכם, עם ההכנות לחתונה, עם שמחות שצצות בחיים כמו ערב הוקרה למתנדבים שקיימה הערב המועצה שלנו ושכלל הופעה של נורית גלרון. עונג טהור לכל אורך הערב, ולקראת סופו, כשהיא שרה "אני אשתגע" והוציאה מעצמה את השחקנית שמתחבאת בפנים, רקדה על הבמה תיכוניטסטית מתולתלת  ומדהימה, כאילו לא עברו עשרים שנים מאז ראיתי אותה בפעם האחרונה בהופעה חיה...