קסם שימושי

השבוע היה כאן מישהו מיחידת טיפול המשך של קופ"ח כללית. הוא אחראי על טיפולי הפיזיותרפיה שאני מקבלת בבית מאז שהשתחררתי מבית חולים ובא להכיר אותי. הוא שאל לא מעט שאלות על המצב ואז הוא שאל מתי בעצם התחיל כל העסק (בסוף יולי) ואם לפני זה הייתי בריאה ועניתי שכן, ובעצם רציתי להגיד שהייתי בריאה ורגילה ורגישה וספונטנית ודייגת ויקינגית חסונה...

בעיקר ספונטנית.

זה אחד הדברים המתסכלים עם הסרטן הזה. תעזבו את הדאגה ואת חוסר הוודאות, את הנכות שהופכת אותי תלויה כמעט לחלוטין באחרים.

אבל באמת שהייתי ממש ספונטנית וזו אחת התכונות שלי שאהבתי בעצמי.נסעתי בקלות מצד אחד לשני של המדינה, בשביל פגישת יצירה, או להרצאה שנשמעה לי מעניינת  ועכשיו כל דבר קטן דורש תכנון וזה מעייף. 

אם כבר קמתי מהכורסא (וזה לא תמיד קורה בקלות,) אז כדאי לי לוודא שלא שכחתי לשים בסל של ההליכון שום דבר שאני אצטרך בעוד רגע כמו הטלפון שיצלצל בוודאי בשנייה שאתיישב ליד המחשב.... ואם קמתי מהמחשב - רצוי שאוודא שלא הזזתי את הכסא שלו ככה שהוא מסתיר לי את הטלוויזיה, כי אחרת אצטרך לקום שוב....

ולכל עניין התכנון מראש הזה לא ממש עוזרת העובדה שהשילוב בין מיעוט שעות שינה וכנראה כתופעת לוואי של ההקרנות די נדפקו לי יכול הריכוז והזיכרון. אפשר היה לחשוב שאני אהיה משועשעת כשבשבוע שעבר הסתבר לי שיצרתי לעצמי הרגל משובש שבגללו בכל פעם שהלכתי לשירותים מצאתי את עצמי במטבח - כמו שאמרה המלכה ויקטוריה - זה ממש לא שעשע אותי....

כל העניין הזה גורם לי להרגיש כבדה. כשביום חמישי בערב הזכיר לי האיש שלי שרצינו לצאת לדייט, ויתרתי על העניין - להתארגן, לצאת ולחשוב על מקום שבאמת יהיה נגיש וכיף - נראה לי גדול עלי. הרגשתי שיש עלי מין עננה של איכס, אבל אתמול בבוקר יצאנו מהבית למכירת בגדים שהיתה מתוכננת להתקיים ביישוב (וחיכיתי לה שבועיים). וכשהבנו  שהיא נדחתה לרגל מזג האוויר, החלטנו בכל זאת להיות ספונטניים  וללכת לצוד לנו ארוחת בוקר, בלי לברר יותר מדי ענייני נגישות, בתקווה שיהיה בסדר. בכל זאת, הסרטן לא העלים לגמרי את גן הספונטניות שבנו... והרעיון היה בעיקר להיות ביחד. נסענו לראש פינה והופתענו לטובה - חנינו בחניון תת קרקעי שלא הכרנו (וכנראה שאף אחד לא מכיר כי החניון היה די ריק ומצאנו שהכניסה לבניין תאנה מוגדרת כניסה נגישה לנכים ואכן כך היא, ויש מעלית רחבה מספיק שלידה שלט שמציין באיזו קומה יש שירותי נכים (ובבניין יש לפחות שניים שכאלו שהם יוניסקס, כמו שצריך. נשמתי לרווחה, על הספונטניות שהצליחה, ויצאנו לאכול ארוחת בוקר חביבה ממש ב"גרג". ל"דלתא", לעומת זאת לא נכנסנו. כי הסטנדים מסודרים ככה שסיכת ביטחון לא יכולה לעבור בינהם, שלא לדבר על כסא גלגלים....

אז אתמול הספונטניות ניצחה, ומחר מתחיל שבוע חדש, וכנראה שאני אמשיך לרשום הכל כדי לא לשכוח ואנסה לזכור שעדיף קלילה וספונטנית על כבדה ומתוסכלת....

צפוי שבוע של ענייני בריאות והתחלת התארגנות למכירת ה"הכל חייב ללכת" של כל מה היה עד עכשיו"קסם שימושי"....