קסם שימושי

* זמן שקט בבית, עם כל הילדים.

* ספר מצויין ("טעות אנוש", שולמית לפיד)

* וירוס בטן אכזרי, שהגיע מלווה בחום, ושאני מסרבת בתוקף להכיר בקיומו.

וגם הרבה מחשבות עברו לי בראש, בעיקר בעקבות הפיד שלי בפייסבוק בימים שקדמו לראש השנה.

המון תפוחים.

המון צילומים של ילדים וצילומים משפחתיים.

המון גלויות ברכה שהגיעו עם ההצעה להכין בעצמי ברכת שנה טובה מקורית, וחלקן אפילו עם הכיתוב "הכנס טקסט כאן...".

ולרגע חשבתי שאני לא בסדר שלא הכנתי גם אני ברכה שכזו, בתפוצה לכל 1511 חברי הפייסבוק שלי.

SORRY, אבל קשה לי עם הברכות ההמוניות האלו.

גם עם אלו שמגיעות ב SMS, ולשמחתי השנה לא היו הרבה כאלו.

ובכל זאת, איך אברך אתכם בשנה טובה?

בחרתי לעשות את זה איך שמתאים לי באמת, עם צרור המלצות על דברים קטנים וטובים, כאלו שמשמחים אותי ואני מקווה שישמחו גם אתכם.

כי כזו שנה אני מקווה שתהיה לכולנו - שנה של דברים קטנים וטובים.

אז הנה.

בשבת ניצלנו את הרגע האחרון לפני שהשנה נגמרת ונסענו לביקור בנמל יפו.

תיכננו על הבירה של ה BEER MARKET וחוץ מלשתות במקום יצאנו גם עם שישיות של בירה ועם חיוך גדול:

חיוך נוסף שחשוב לא לדלג עליו כשכבר מגיעים לשוק הנמל ביפו הוא זה של רוני, יבואנית שינזי קאטו, שמטפחת גם היא חנות קטנה ומטריפה:

בקומה השנייה של האנגר 1 ראינו תערוכה נפלאה בשם "קו רוחב" של האמן פיליפ בולקיה. לפי מה שמצאתי באינטרנט היא אמורה היתה להיסגר באותו יום שבת ואני לא יודעת אם זה אכן נכון. שווה לבדוק. אלו עבודות מיוחדות שמבוססות על צילומים שלו, על חיתוכים בסכין חיתוך ועל שימוש בחלודה.

ברגע של חיוך האיש שלי השתלב בתערוכה בעצמו:

וההמלצה הרביעית שלי בנמל יפו הפתיעה גם אותי. כששוטטנו בחיפוש אחרי מקום לשבת בו ולנשנש עוד משהו (ולידיעת פרנסי הנמל - העובדה שבכל המסעדות מאפשרים לעשן בכל השולחנות בחוץ היא גם לא חוקית  בעליל וגם מקוממת ומגרשת לקוחות!) גילינו את "החצר הנשית בנמל" שהיא אאוטלט מעצבים ייחודי ראשון מסוגו, המשלב בין מכירת עודפים של בגדי מעצבים במחירים השווים לכל נפש, לבין עשייה חברתית. אפשר להיכנס לאתר שלהם אם רוצים להבין יותר, אבל מה שהיה חשוב מבחינתי הוא שהקנייה שלי היא גם תרומה וככה לשמלה המקסימה הזו היה גם ערך מוסף:

ומה עם קצת יצירה?

אז הנה שלוש המלצות לכל היוצרות והיוצרים בינינו...

* פוגי נעים המקסימה והמוכשרת מקיימת אצלה בסטודיו סדנת בובות באוקטובר. אני נהניתי הרבה יותר ממה שציפיתי בסדנת צביעת הבובות בהנחייתה וממליצה בחום על החוויה.

* מאז שאני מתעסקת במיקסד מדיה אני מרגישה צורך להתקמץ על החומרים היותר מיוחדים שלי, אלו שהזמנתי לי מחו"ל בכל מיני הזדמנויות, בגלל שהם לא זמינים לי כמו חומרים אחרים. בגלל זה עקבתי בהתלהבות אחרי ההכנות של ענת, Mrs. G, לקראת פתיחת החנות שלה, וממש לא התאכזבתי. קודם כל השם המופלא - איקס מיקס

וחוץ מזה המבחר המשגע. אני אוהבת גם את כל הקישורים לסרטי הוידאו שמדגימים את השימוש בחומרים השונים. איזה כיף שיש יותר ויותר מיקסד מדיה בארץ!

* כשענבל עשתה את מסיבת ההשראה הראשונה שלה לא יצא לי להגיע ובגלל זה אני ממש שמחה שהגיע הזמן למסיבת ההשראה השנייה! גם מסיבה וגם השראה, מה עוד אפשר לבקש.

זהו.

צרור ההמלצות שלי.

יכול להיות שעם אורך כזה עכשיו אתם כבר מצטערים שלא הסתפקתי בתמונה משפחתית וברכה בפייסבוק...

אז עוד משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...

_______________________________

הבנים שלי ניצלו את פיקניק ראש השנה כדי ללמד את הנסיכה "מנצ'קין":

איזה כיף שעדיין הם נהנים כל כך ביחד.

מאחלת לכם שנה מלאה משפחה

משחקים

יחד

ודברים קטנים וטובים.

לימור

והתמונה האחרונה היא עדות שגם בלי לאכול ירקות אפשר לגדול לתפארת...

בתחנה המרכזית הוא עלה על קו 921 ונסע, ונסע, ונסע ונסע.... עד מחלף הבונים.

רק בירידה מהאוטובוס, כשהוא ראה את השלט "פרדייב - מועדון צניחה", הוא הבין מה עומד בפניו... ובמילים שלו, כשהתקשרתי שתי דקות אחרי זה לשאול איפה הוא: "היה לי ברור שאתם לא שולחים אותי לצנוח בלי שתהיו שם, אז הנחתי שאו שאתם כבר או שאתם בדרך...". ואכן, היינו בדרך, ופחות משתי דקות אחרי השיחה כבר אספנו אותו מתחנת האוטובוס שבצומת ושמנו פעמינו למועדון הצניחה, שם הוזמנה לילד האקסטרימי צניחת טנדם ראשונה בחייו.

לפני שאני נותנת לצילומים לדבר בשבילנו (וכן, הוספנו לחבילה גם צילומי וידאו וגם צילומי סטילס, ואני ממש שמחה על ההחלטה להוציא את הכסף הזה) אני חייבת להקדיש כמה מילים למקום הזה - פרדייב, בחוף הבונים.

כבר בשיחות הטלפוניות שהקדימו את ההזמנה התרשמתי מנעימות היחס ומהסבלנות לשינויים ולשאלות שלי, אבל ההגעה הפיזית למקום הייתה חוויה נעימה עוד יותר. בילינו באתר שלוש ומשהו שעות, ברובן בהמתנה לזה שיקרה משהו (שתתחיל ההדרכה, שיצנח הילד, שיכינו את הסרט...), שעות שיש להן פוטנציאל להיות משעממות ומעיקות, בהתחשב בעובדה שאנחנו רק צוות הליווי של הכוכב הנרגש. באופן מפתיע - לא היה מעיק ולא היה משעמם.

על הבריזה הנעימה הצוות של פרדייב לא יכול לקחת אחריות, אני מניחה, אבל על המוזיקה המוצלחת מאוד, על האווירה המחוייכת ועל התחושה הכללית של כיף - אנחנו חייבים להם תודה. בני משפחתי הציניים ממני טוענים שזו ממש לא חוכמה להיות במצב רוח טוב כשהעבודה שלך משמעה הוא לקבל כסף על עשיית משהו שאתה ממש אוהב, אבל מכיוון שהנחמדות נושבת לא רק ממי שצונח אלא מכל מי שמסתובב באתר, אני חושבת שלא מגיע לציניים שנתייחס אליהם... 

 יש תמונות.

המון תמונות.

אלו שאני צילמתי, לפני, תוך כדי (וכל מה שאפשר לראות בהן זה נקודה זעירה בשמיים...) ואחרי.

ויש תמונות (וגם סרט וידאו) שצילם נדב, הצלם הצונח.

תמונות מדהימות שגרמו לי לקנא בו ובמצלמה שלו.

המון תמונות נפלאות.

הובטחו לנו לפחות חמישים תמונות.

קיבלנו קרוב למאתיים.

וכשהם צעדו לכיווננו, כדי שנדב יוכל לצלם את הגיבור החוזר לחיק משפחתו, הבוגר שלי הרגיע אותו ואמר לו שהוא לא צריך להיעלב מזה שאמא שלו (AKA אני) מצלמת. זה פשוט שאני לא מסוגלת אחרת... אובססיה, מישהו?

אז הנה התמונות, קצת שלי ובעיקר של נדב: