קסם שימושי

בשבועות האחרונים מתרוצץ ברחבי הבלוגיות שרביט הסטייל. הוא מוענק לבלוגרים (ובעיקר לבלוגריות) שמוגדרים בעלי סטייל ומחייב את בעל הבלוג לשחרר לעולם שמונה עובדות לא ידועות על עצמו וגם להעביר את השרביט לשמונה בלוגרים אחרים.

מאחר שלאורך די הרבה העברות של השרביט הזה הוא לא הגיע אלי היה לי הרבה זמן להרהורים, על מה זה בכלל סטייל.

אין לי סטייל?

אולי אני פרובינציאלית מדי? בכל זאת אני גרה בכפר...

למה מתכוונים כשאומרים שלבלוג יש סטייל (זה סטייל שיש לבלוג, או לבלוגרית שכותבת אותו?)

והאם, מעבר לשרביטים הראשונים שעברו, מדובר באמת בבלוגים עם סטייל, או פשוט באקט חברתי, של להעביר את השרביט לבלוגים שאני אוהבת?

ואז קמה צדיקה בסדום (ליתר דיוק ברחובות) והגדירה גם אותי כבעלת סטייל. מאחר שבאותו זמן הייתי בדרך לאילת, נשאר לי עוד זמן להרהורים בנושא...

ואתמול קרו שני דברים – גיליתי שיש גם צדיקה בחולון שחושבת שיש לי סטייל, ומצד שני, גיליתי שאין לי מספיק סטייל כדי להיכלל בפרסום שהיה לי ממש חשוב להיכנס אליו.

אז יש לי סטייל, או אין לי סטייל?

החלטתי שראוי להמשיך קצת את המחקר בעניינו של הסטייל, או של הסגנון, בעברית, ומצאתי ברשת מאמר שמתאים בדיוק לענייננו, כי הוא מדבר על כתיבה, וזה הרי מה שעומד בבסיסו של הבלוג (לפחות של הבלוג שלי. יש בלוגים שאין ספק שעמוד השדרה שלהם מורכב מצילומים, ובלוגים מעוררי תיאבון שמתכונים הם אבות המזון שלהם...)

אז קודם כל מסתבר (וזה קוריוז שישעשע את היוצרים שבין הקוראים) שהמילה סטייל הגיעה מהמילה הלטינית סטיילוס. מסתבר שלפני אלפיים שנה הדגש היה על המכשיר ששימש לכתיבה ולא על הכתיבה עצמה...

אבל מה זה אומר לכתוב "עם סגנון"? האם סגנון הוא איכות שכותבים יכולים להוסיף או להסיר כרצונם? אולי הוא מתנה יקרה בה מתברכים רק מעטים? האם הסגנון יכול להיות פעם טוב ופעם רע, נכון או שגוי - או שזה יותר עניין של טעם? האם הסגנון הוא מעין קישוט שמוסיפים לקטע כתוב או שהוא מרכיב חיוני של הכתיבה?

המאמר מציע שש הגדרות שנלקחו מתוך תשובות של סופרים לשאלה "מה הוא סגנון?" והתשובות האלו נעות על קשת מאוד רחבה:

הנרי דיוויד ת'ורו –טוען שהסגנון הוא שימושי - מה שחשוב הוא שהכתיבה תהיה מובנת ותעביר את המחשבות של הסופר. הסגנון הוא רק הסטיילוס, העט שבעזרתו הסופר כותב. כתיבה היא משהו לשימוש ולא להתבוננות;

בלייז פסקל טוען שסגנון הוא מי ומה שאנחנו, וכך, כשאנחנו נתקלים בכתיבה שהיא טבעית אנחנו נפעמים מאושר, כי במקום בו ציפינו לפגוש סופר אנחנו פוגשים אדם;

 ג'ונתן סויפט טוען שסגנון הוא אוּמנות ומבהיר זאת בציטטה נהדרת: "המילים הנכונות במקומות הנכונים, זו ההגדרה האמיתית של סגנון".

סוגר את המאמר ציטוט של ולדימיר נבוקוב , שטוען שסטייל הוא חומר, תוכן: "כל הסיפורים שלי הם קורים של סגנון, וברובם, במבט ראשון, לא תמצא הרבה חומר ממשי...עבורי סגנון הוא החומר."

יש במאמר עוד כמה הגדרות והרבה ציטטות אבל לא ניסיתי לכתוב מאמר מדעי, רק לבדוק את השאלה שהטרידה אותי – יש לי סטייל, או אין לי?

מעיון ברשימת ההגדרות נראה לי שכנראה כן.

אני מנסה להעביר רעיונות, הכתיבה שלי מייצגת את מי שאני, ויעידו על כך מי מכם שמרגיש שהוא מכיר אותי למרות שמעולם לא נפגשנו ואוּמנות – קצת גדול עלי להגדיר את הכתיבה שלי כאוּמנות, אבל כל זמן שהיא משמחת אתכם ואותי – זה מספיק לי.

ונבוקוב?

קטונתי מלשים את עצמי בשורה אחת עם נבוקוב.

אז כן, אני כנראה אישה עם סטייל (למרות שמסתבר שלא תמיד מספיק)

וכדי להמשיך להיות אישה עם קוראים, אני אפסיק לייגע אתכם ואשחרר אתכם לבישולי השבת.

שמונה עובדות עלי, ושמונה בלוגים שמצטיינים בעיני מכל מיני סיבות –

אולי מחר.

שתהיה לכולנו שבת שקטה, שלווה, שמחה.

לימור

התחלתי את דרכי בעולם הסקראפ לפני שמונה שנים בערך, ודי נפלתי לתוך התחום הזה באופן לא מתוכנן, בשיטה של ללמוד ולהבין לבד (כמו שכבר סיפרתי לא פעם, בהתחלה בכלל לא ידעתי איך קוראים לתחום הזה, ואפילו לא ידעתי איזה מונח לחפש ברשת...).

רק אחרי שנתיים ומספר אלבומים, הזדמנתי לסדנאות הראשונות שלי. זה היה בקנדה, לשם נסעתי לביקור משפחתי, שהיה בעיקר התירוץ לקניות סקראפ... כיוון שאז עדיין לא הייתי מומחית בחיפושי סקראפ וגם לא ממש הבנתי את המבנה של טורונטו, מצאתי במאמצים חנות סקראפ אחת (מרשימה מאוד) וביליתי שם כמה שעות. רשמתי לפני שביום האחרון של הביקור שלי יש סדנת מתחילים, אבל לא ממש התכוונתי ללכת.

את סדנת החותמות תיכננתי לעומת זאת עוד מהארץ. קרובי המשפחה שלי גרים בווינדזור (ממש על הגבול לארה"ב) והיה מתוכנן לי שם סוף שבוע, אז בדקתי מה אפשר למצוא שם שיעניין אותי. מצאתי חנות חותמות! ולא רק חנות חותמות, אלא שגם היתה להם סדנת מתחילים בדיוק בשבת שבה ביקרתי שם. אז כמובן שנרשמתי.

הסדנה היתה יופי של חוויה. עשינו ארבעה פרוייקטים, שלדעתי (הזיכרון זה כבר לא מה שהיה פעם...) היו שלושה כרטיסי ברכה וסימניה. קיבלנו את כל החומרים מאורגנים וחתוכים מראש ולמדנו כמה טכניקות, כולל אמבוסינג, והבעיה היחידה היתה שכשהגעתי לארץ והסתכלתי על מה שעשיתי - לא היה לי מושג איך לשחזר את התוצאות שאליהן הגענו בסדנה...

לסדנה השנייה שהיתה, כאמור, עיצוב אלבומים למתחילים, הגעתי בעיקר כי מאוד קשה לי עם היום האחרון בחו"ל, תמיד, ואני צריכה למצוא משהו מנחם שיעביר אותי עד הטיסה. אז הגעתי לסדנה הזו. היא היתה מאוד שונה מהסדנה הראשונה שבה השתתפתי. מבחינת כמות המשתתפות היא היתה זהה - היינו ארבע בנות, אבל מבחינת צורת העבודה - אי אפשר היה להשוות. בההתחלה ישבנו יחד והמדריכה שאלה כל אחת מאיתנו למה אנחנו שם ומה אנחנו מתכננות לעשות, ואז היא שלחה אותנו לחפש ברחבי החנות חומרים מתאימים. כמוסן שגם כל הציוד הסדנאי של החנות עמד לרשותנו, כולל מכשירי חיתוך שעד אז מעולם לא ראיתי כמותם... אני חושבת שבסדנה הזו נזרע הזרע הראשוני של החנות שלי... מה שעוד הרווחתי בסדנה ההיא היה שבפעם הראשונה גיליתי את הטרימר, שמאז חסך לי המון המון שעות עבודה... 

לאורך השנים שלי בתחום תהיתי מה האסטרטגיה הנכונה לגבי סדנאות - לתת קיט חומרים מושלם או לתת לכל אחד למצוא את עצמו בין כל החומרים שנמצאים בחנות? ובהתחלה גם היה לי חשש לא קטן שאם אני אתן יד חופשית אני אצטער על זה (אחרי ארבע שנים בחנות אני יכולה לומר, לשמחתי, שכמעט אף פעם לא הצטערתי על זה).

בכל שנותי בתחום יצא לי להשתתף בהרבה סדנאות אומנות שימושית, שמרובן נהניתי עד מאוד, ומכיוון שמכל מלמדי השכלתי - אספתי לי גם כל מיני תובנות. אחת התובנות שהשפיעה מאוד על אופייה של החנות שלי היתה שאני מעדיפה שמי שמגיע אלי לסדנה לא יצטרך להצטייד מראש בשלל חומרים (כי מי יודע אם אחרי הסדנה הוא ירצה להמשיך בתחום או לא? לי יש כל מיני קופסאות עם חומרים וציוד שמחכים לגאולה...) ולכן הסדנאות אצלי בחנות כוללות הכל (הלכתי להגיד שהכל חוץ מהתמונות, אבל אפילו זה לא נכון, כי בסדנאות הספונטניות אני מצלמת את המשתתפים ומדפיסה להם את התמונות לטובת העבודה. דוגמה לסדנה ספונטנית כזו אפשר לראות כאן).

בסוף השבוע האחרון היתה לי הזדמנות ליישם את זה בגדול. גם בשישי וגם בשבת התקיימו בחנות סדנאות קנווס סקראפי, ולכל השאלות של מה להביא, התשובה היתה - כלום (חוץ מתמונה). עושה רושם שחלק מהפינוק של המשתתפים (בזכות מידד לא היינו כולנו בנות...) היה ביכולת הזו לבוא בידיים נקיות ולצאת עם תוצר...

היה לנו כיף ויש גם המון המון תמונות שעלו לפייסבוק, לאלבומים בקבוצה שלי "עיצוב אלבומים - כל אחד יכול", אבל הנה כמה דוגמיות (שמוכיחות גם שאפילו שכל מה שהיה צריך להביא זה תמונה, לא כולם ממש עמדו בזה...), וגם הפניה למי שכבר הספיק לכתוב על החוויה. בטח יהיו עוד הפניות בהמשך...

מי היה, נהנה וגם כתב?

mAmA MiSiSiPi

עדיה

דבורה

יונה 

אחת הסדנאות הספונטניות (ספונטניות = לא צריך לקבוע מראש ולא לחכות שתהיה קבוצה, רק לוודא שאני אכן נמצאת בחנות) שאני מציעה בסטודיו היא סדנה לעיצוב קנווס, בדומה לקנווס שהנסיכה עיצבה לאמא שלי. בגלל שזו סדנה ספונטנית, לרוב מגיעים אלי בלי תמונות, והפיתרון הוא שאני מצלמת את מעצב/מעצבת הקנווס במקום, מדפיסה את התמונה שהם אוהבים ואז יש להם עם מה לעבוד.

השבוע הבנתי שהדוגמאות שיש לי בסטודיו בכלל לא מתאימות לסוג העבודה שאליו אני מכוונת.

על קיר אחד תלוי הקנווס שעשיתי בסדנה אצל מיקי מקובר:

הבעיה היא שהוא משלב עבודה עם משחות עיצוב ודורש הרבה סבלנות עד שהמשחה מתייבשת, כך שאינו מתאים ממש לסדנה ספונטנית.

הקנווס שתלוי על הקיר השני הוא הקנווס שהכנתי בסדנה עם נטלי קלבך. אחרי שתראו את התמונה אני בכלל לא אצטרך להסביר לכם למה הוא לא דוגמה טובה לעבודה ספונטנית, ועוד של מישהו שלא ממש מנוסה בעבודות יצירה...

אז החלטתי שאני צריכה להכין קנווס חדש, שיהווה דוגמה לא מסובכת מדי.

וזו גם היתה הזדמנות לצלם את שלבי העבודה, לטובתכם.

בשלב הראשון צבעתי את הקנווס בעזרת גלגלת וצבעים אקריליים. השתמשתי בשלושה צבעים, והשתדלתי לא לערבב יותר מדי וגם להשאיר את המרקם של הקנווס:

אחר כך הוספתי כתום וצהוב בעזרת מה שמצאתי על השולחן - טבעת פלסטיק עגולה (אני חושבת שהיא היתה החלק האמצעי של גליל סלוטייפ) ואצבעון ספוג שמשמש אותי למריחת דיו:

וככה הקנווס נראה:

הנזילות בעיגולים שבצד השמאלי התחתון של הקנווס לא הטרידו אותי, כי ידעתי שממילא אני רק יוצרת רקע וחלקו יכוסה מאוחר יותר.

את התמונה שלי (באדיבות הנסיכה שצילמה) הידפסתי בשחור לבן, הדבקתי על קאפה ואת השוליים ליכלכתי בדיו ירוק, כתזכורת לעלים שעל הרקע שלהם צולמתי:

אבל כשהנחתי את התמונה על הקנווס, לא אהבתי את התוצאה:

אז החלטתי להוסיף עוד שכבה, ובחרתי בנייר חמוד מסטאק האביב של DCWV, נייר שההדפס עליו מורכב משמלות, תיקים ונעליים. קרעתי אותו ביד חופשית, וליכלכתי את השוליים שלו באפור:

רציתי להדגיש חלק מהאלמנטים המודגשים על הנייר בעזרת דבק מגביה, ומכיוון שהנייר עם הדוגמה הוא נייר דק, אז לפני גזירת האלמנטים הדבקתי את הדף על קרטון של קופסת קורנפלקס.

ככה זה נראה אחרי שנייר הרקע, התמונות והאלמנטים המוגבהים מודבקים:

עכשיו הוספתי לקנווס תגית משלוח שעליה הג'ורנלינג, מדבקה ארוכה מותצרת חברת Fancy Pants  (מסדרת Rusted Sun) ופרפרים ופרחים מתוצרת חברת creative crafts. הפרחים השקופים ופרפרי המתכת התלת מימדיים (שהם למעשה סיכות מתפצלות) מגיעים באותה חבילה (מגיע בכתום, סגול ורוד וירוק).

והנה קלוז-אפ על הפרחים:

ועל הפרפרים:

ומה חסר?

הכותרת.

וזה מחזיר אותנו לכותרת הפוסט הזה.

למה יום הבוחר?

כי הכותרת של הקנווס נתונה בידיכם, או ליתר דיוק בידי החברים בדף הפייסבוק שלי "עיצוב אלבומים - כל אחד יכול".

איך זה עובד?

אני הכנתי שתי הצעות לסיום הקנווס (ובעוד שנייה תראו אותן) ואני אעלה כל תמונה, בנפרד, לדף בפייסבוק.

לפי התמונה שתקבל יותר סימוני אהבתי (like), אני אדע איך לסיים את הקנווס.

אז מה אתם אומרים?

שכדאי שאראה את שתי האפשרויות?

צודקים...