קסם שימושי

כשהשתחררתי מהאישפוז התחנה הראשונה שלנו היתה בגמ"ח השאלת הציוד האזורי להצטיידות בהליכון, כדי שאוכל להתנייד בבית, ובכסא גלגלים, כדי שיוכלו לנייד אותי בחוץ. ומאז, חודשיים וחצי בערך, כמעט כל יציאה מהבית מעוררת תהיות לגבי ההבנה של אנשים את המושג "נגישות".

לכבוד החתונה המלכותית החלטתי לפנק את עצמי בלק ג'ל (כי לק רגיל לא מחזיק אצלי אפילו יום...) קיבלתי המלצה על מישהי מכרמיאל והתקשרתי שבועיים מראש לקבוע. מאחר ומדובר בעסק ביתי, הקפדתי לשאול אם אפשר להגיע אליה עם כסא גלגלים. התשובה היתה שכן, אם גם יש ארבע מדרגות בכניסה לבית. או קי, עם ארבע מדרגות אני מסוגלת להתמודד בהנחה שיש לצדי גבר חסון שתומך בי ומכיוון שהחתן סונג'ר להיות הנהג שלי למהלך היום , זו לא נראתה לי בעיה... כשהגענו הסתבר שאל הבית מוביל שביל מזוגזג שאינו מאפשר מעבר עם כסא גלגלים ושאכן יש ארבע מדרגות, אבל אלו מדרגות בגובה 30 ס"מ....

את בעיית הלק פתרנו בנסיעה לקניון חיפה (שיעור ראשון שלומדים - קניונים זה מקום נגיש, אם גם לא נטול בעיות...) ובטיפול מניקור עם לק מושלם אצל הבנות החמודות ב chic it 

ואני למדתי שכשאני שואלת אם מקום נגיש אני צריכה לפרק את השאלה לחלקים ברורים.

פעמיים התארחתי בתקופה הזו בתל אביב, בדירות שממוקמות בבניינים ישנים (ברחוב ארלוזורוב וברחוב טשרניחובסקי, אז כן, יש מעלית, אבל היא קטנה ואי אפשר להכניס אליה כסא גלגלים במצבו הפתוח ואז הנכה נאלצת לעמוד. לפחות באחת משתי המעליות היה מעקה...

אז כיסינו אנשים פרטיים שאולי לא מבינים מה המשמעות כששואלים אותם על נגישות ובתים ישנים.

אבל מה בנוגע למחשבה קצת יותר מעמיקה בבנייה חדשה?

אני מאוד אוהבת את מתחם שרונה מרקט ומנצלת כל תירוץ לסיבוב שם. כמובן שהם מבנה ציבורי שעומד בתקנים ודואג לשירותי נכים. רק ששירותי הנכים ממוקמים בתוך שירותי הנשים ובתוך שירותי הגברים ועוד בתוך התא הכי אחרון.

המשמעות היא שיש לנו שתי אפשרויות

- האיש שלי מכניס אותי לתא שבתוך שירותי הנשים ומאחר שהוא צריך לשמוע אם אקרא לו  והמוזיקה בעוצמות מרשימות, הוא חייב להמתין בפנים ולקבל נזיפות מנשים שמסבירות לו שהוא התבלבל...

- או שהוא מוודא שאין גברים שמשתמשים במשתנות ומכניס אותי לשירותי הגברים....

הפיתרון הוא פשוט וקיים בהרבה מקומות - שירותי נכים יוניסקס שהכניסה אליהם נפרדת לחלוטין....

ועוד משהו קטן שמעצבן אותי בכל פעם שאני מגיעה לבי"ח רמב"ם. מאחר שבכניסה יש דלת מסתובבת, יש שם דלת נוספת שעליה כתוב שהיא מיועדת לנכים ולאמהות עם עגלות תינוק. אבל זו לא דלת אוטומטית. זו דלת שצריך לפתוח ולהחזיק... זו לא הנגשה!

יצא פוסט קטנוני משהו, אבל כל הדברים האלו, לצד התסכול של לקום בוקר אחד נכה, מחרפנים אותי ואני חושבת שחייבים להציף אתם לתודעה של מי שלא מבין מה המשמעות של להחנות באופן קבוע את העגלה של הבל בוי ככה שהיא חוסמת את הכניסה לשירותי הנכים (במלון בוטיק שלא מזמן שופץ ונגיש לגמרי לטענתו , אבל ידיות האחיזה בשירותי הנכים ממש לא מוברגות  כמו שצריך לקיר. וממש משמשות משענת קנה רצוץ...)

יש לכם מחשבות על נגישות? תוספות?

אני ב [email protected]

וכשאני לא מתוסכלת - אני מתארגנת לקראת מכירת החיסול של הסטודיו. זה לא סוף של כלום.  זה downsizing וויתור על שטח שכור שלא משרת אותי. הזדמנות להפוך את המלאי הישן להון זמין שיאפשר לי להמשיך לצוף ולקיים את "קסם שימושי" ואותנו בתקופת ההחלמה.  המכירה תתקיים בחולון בים שישי 27.11. בין אם אתם רוצים לבוא לעזור או לקנות - תשריינו את התאריך...

אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה את מיה לנדאו ובכל מפגש איתה אני לומדת המון, ובגלל זה אני מאוד משתדלת לנצל כל הזדמנות כזו (ואם אתם בכיוון של עסק קטן או כבר שם, חפשו את ההקלטות של התוכנית המצויינת "עושים עסק" ששודרה בערוץ 10.

לא סתם בחרתי את התמונה הזו של מיה - כי זו תמונה שבעיני משקפת את מה שהיא - "גננית" שמטפחת ומחזקת בעלות עסקים קטנים ויצירתיים.

בפעם האחרונה נפגשנו באירוע שלה כמה ימים אחרי יריד החלומות הנפלא שהתקיים במאי ובו קיבלתי הוכחות מכל הכיוונים, גם בתגובות וגם בתוצאות,  ש"קסם שימושי" אכן הפך למותג שתמיד ידעתי שהוא יכול להיות.

כנראה שהייתי צריכה להיות בעמדה הזו, כשאני כבר מדוייקת לעצמי, כדי לבוא אל מיה בתלונות.

על מה התלוננתי?

שבפאנלים שלה תמיד יושבות נשים שכבר "עשו את זה " ומספרות על הדרך וההצלחה, אבל ממש לא מתעכבות על הקשיים ועל הנפילות. ויש כאלו. אצלי הן היו קשות.

מיה עשתה איתי אז עסק - שכשאני ארגיש מוכנה, אני אבוא לדבר על זה באחד מהאירועים שלה....

אין לי מושג מתי אהיה במצב מתאים לקיים את ההסכם הזה, אז בימים אלו, כשהעסק שלי עובר שוב תהפוכות, שלא באשמתי או באשמתו, וכשאני מברכת את העובדה שהוא כבר מספיק מותג בזכות עצמו, כדי שיהיה לאן להצמיח אותו גם במקביל לטיפול בסרטן, זה זמן לא רע להסתכל אחורה ולספר לכם על ההרפתקה הכושלת הגדולה שלי... זו שגרמה לכך שהיה לא מעט זמן שבמקום שאני אמשוך מהעסק כסף , הזרמתי אליו כסף שלא היה לי וגרמתי לרואת החשבון שלי לתלוש שערות על התחביב היקר הזה שאני מחזיקה לעצמי....

חיתוכי האותיות של קסם שימושי

לפני שש שנים בערך, תמי החברה שלי חזרה משבתון בארה"ב עם המון אוצרות סקראפיים וביניהם דפי בריסטול בגודל A4 בכל מיני הדפסים - עלים, בועות , משבצות ומתוכם חתוכות אותיות (באנגלית, כמובן). לאור אהבתי ליצירה בעברית ברור שרציתי לייצר כאלו בעברית, אז רציתי. חשוב לזכור שבנקודת הזמן הזו , היתה לי חנות בערך שלוש שנים.  ידעתי לעצב אלבומים ברמה מאוד גבוהה, ללמד, ולקנות ולמכור סחורה (ויש מי שיאמר, למשל הבן יקיר לי, שגם בזה לא ממש הצטיינתי...)

אין ספק שלא היה לי שום מושג בייצור, אפילו לא ידעתי מה בדיוק אני מחפשת. התחלתי להתעניין מסביב, בדקתי אפשרויות של חיתוך לייזר והבנתי שמה שאני צריכה זה לייצר שטאנצים ושמה שעושים עם השטאנצים (אחרי שמשלמים 5000 ש"ח על כל אחד כזה...) האלו זה "דופקים" אותם בבית דפוס. אז בחרתי פונטים, והזמנתי שטאנצים והזמנתי מחו"ל המון המון קארדסטוק וייצרתי שקיות ניילון שיתאימו למוצר, ובירכתי כל יום את המשקיעה הנאמנה שלי - אמא שלי - שבלעדיה כל המיזם הזה לא היה יוצא לדרך.

וכמה הרבה טעויות עשיתי - 

*ייצרתי את המוצר שרציתי ולא את המוצר שהשוק רצה  או יכול היה להכיל -

אני רציתי שכל אחד יוכל לבחור את דגם האותיות המדוייק שיתאים לפנטזיה שלו, אז ייצרתי מאות דוגמאות שונות. אין שום דרך הגיונית למכור מגוון כזה.

*לא התייעצתי עם עוד אנשים מתהתחום. האותיות הראשונות שייצרתי היו אותיות דפוס גדולות יחסית (3 ס"מ) שמתאימות רק לדפי אלבום וכנראה שהייתי צריכה להתחיל מהדגם השלישי - אותיות הדפוס הקטנות.

* לא בדקתי מראש ערוצי שיווק ולכן בכלל לא לקחתי בחשבון בתימחור שאצטרך לשלם למשווק את חלקו, או שהסחורה לא תגיע לחנויות.

* נתתי לעצמי להיסחף בהתלהבות של מישהו אחר, אבל השקעתי בזה את הכסף שלי - את האותיות הצגתי בתערוכת חזרה לבית הספר של המשווק שאיתו סגרתי על שיווק לחנויות. ההתלהבות בתערוכה היתה גדולה וככה גם ההזמנות והתוצאה היתה שכבר בשבוע שאחרי התערוכה רצתי על הדגמים הבאים וייצרתי עוד אלפי יחידות. מה שלא ידעתי הוא שאנשי המכירות של המפיץ ממש לא הבינו את המוצר וככה גם המוכרים בחנויות והמוצר התחיל לחזור....

המלח על הפצעים היה כשנפרדתי מאותו משווק, והוא יעץ לי בידידותיות "להתחיל בקטן" בפעם הבאה...

ערמות של חיתוכי אותיות שישבו לי על המדפים בשנים האחרונות היו הרתעה די גדולה מפני הרפתקאות ייצור נוספות. מזל שיש מסביבי מי שמזכיר לי שיש לי כנפיים ועוזר לי לתפוס את הרוח וליישם את הלקחים מההרפתקה ההיא לטובה וככה "קסם שימושי" הפך למותג של חותמות במקום חיתוכי נייר.

חיתוכי הנייר לא נעלמו, הם יגיעו למכירת החיסול של סטודיו "קסם שימושי" הישן, ותוכלו לקנות מארזי חיסכון מעורבים וממש כדאיים. .

הנה דוגמאות לדפים שאני יצרתי איתם (איזו היסטוריה זו....):

אז מה רציתי לומר, בעצם?

שכבעלת עסק - בתהליך הבנייה והקיום של העסק, ברגעים הלא קלים, הידיעה שגם אחרים ואחרות חוו קשיים כאלו ויצאו מהם, מאוד עודדאותי. קיוסאקי, המחבר של "אבא עשיר, אבא עני" שמספר על פשיטות הרגל שעבר לפני ההצלחה הגדולה, והיו ימים שנאחזתי בסיפורים האלו, כדי לא להתייאש.  וזה עבד!

ולגבי המכירה - היא תקרה במרכז לקראת סוף נובמבר.

אני אצטרך הרבה עזרה במהלכה, אז אם אתם בין אלו שהציעו עזרה וזה עדיין רלוונטי - אני אשמח למייל 

[email protected]

עידכון בריאות - כי איכשהו מזמן לא הייתי כאן...

ההקרנות מתקרבות לסיומן. האחרונה תקרה מתישהו באמצע השבוע הבא, וכדורי הכימותרפיה ייגמרו יום יומיים אחרי.

בהתחלה חששתי שרק אחרי הMRI שיקרה חודש אחרי ההקרנה האחרונה נדע משהו על מה שקורה במוח שלי, אבל במקביל לנשירת שלושה רבעים מהשיער שלי (האיש שלי מגדיר את התסרוקת שלי כ"גולום שיק") "תופעות הלוואי" המוצלחות של הטיפול הן שיפור בדיבור שלי וחזרה חלקית של יכולת התנועה באצבעות שלי. אז יש לנו את זה וזה משמח.

גם העבודה עם הפיזיותפיסט מקדמת אותי מאוד ואני כבר ולכת מצויין עם ההליכון ועומדת יציבה במידה שיכולה להבטיח שאוכל לעמוד מתחת לחופה בעוד שבוע, שזה ממש משמח! תמונות מוצלחות זה חשוב!

ומה לפנינו, כמה שבועות מנוחה אחרי סיום ההקרנות ואז נחזור להיפגש עם הרופאים ולחפש טיפולי המשך בתחום המחקרים והניסויים.

וכאן נכנסת כותרת הפוסט....

כשמבצע ההתרמות של האגודה למלחמה בסרטן קיבל את שמו לפני המון שנים (אני זוכרת את מדבקות המבצע מודבקות על משקוף הדלת שלנו ואת עצמי יוצאת להתרים מבית לבית ואני כבר בת 51 אז זה לפחות 35 שנים) אני לא חושבת שמישהו באגודה למלחמה בסרטן העלה בדעתו שהסרטן יקיש על כל דלת. מאז שהוא נקש על הדלת שלי הבנתי שאין אדם שאני פוגשת שלא פגש מקרוב גרסה כלשהי של סרטן - אם לא הוא, אז מישהו מבני ביתו. זה באמת לא נגמר. הכי מגפה בעולם.

ביום שני הבא מתקיים מבצע ההתרמה. המתבגרת אמורה לצאת להתרים והגיעו לכיתה שלה להסביר להם על האגודה. כשהיא חזרה הביתה היא אמרה שבדקה את עוגת חלוקת התקציבים והתלוננה (לא, לא על הכסף שהולך לשכר עובדים, היא עדיין לא שם) שלא מספיק כסף הולך למחקר. זו אותה מתבגרת שמתכננת כבר מעכשיו, בגיל 14, להיות חוקרת מוח. מעניין למה.

בחודשיים שאני בתוך הסיפור הזה נחשפתי לכמה הרבה מחקר כן נעשה בתחום הסרטן, כמה הרבה פיתוחים, כמה הרבה מחקרים.כמה הרבה דברים קורים כאן (אפילו ממש ליד הבית, במשגב) ים של מידע. נחשפתי לסיפורים מדהימים שבהם התעקשות של חולה או של בני משפחתו מצאו בדיוק את הניסוי המתאים שהציל את חייו ולסיפורים עצובים (הם צפים אפילו כשמנסים לא להגיע אליהם) ובמקביל לטיפול בעצמי אני ממשיכה לבדוק קצוות חוטים שנשלחים אלי בתקווה שקצה החוט הנכון נמצא שם...קצה החוט היום כלל ארס נחשים...

בינתיים אני שמחה עם התגובות שלכם, עם ההכנות לחתונה, עם שמחות שצצות בחיים כמו ערב הוקרה למתנדבים שקיימה הערב המועצה שלנו ושכלל הופעה של נורית גלרון. עונג טהור לכל אורך הערב, ולקראת סופו, כשהיא שרה "אני אשתגע" והוציאה מעצמה את השחקנית שמתחבאת בפנים, רקדה על הבמה תיכוניטסטית מתולתלת  ומדהימה, כאילו לא עברו עשרים שנים מאז ראיתי אותה בפעם האחרונה בהופעה חיה...