לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קסם שימושי


בעלת בלוג זה איננה עוד. לפרטים www.kesem-art.com

כינוי:  קסם שימושי

בת: 61

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2015

אז מה זה בעצם האייקון הזה ולמה הוא חשוב לי?


מי שעוקב אחרי בשבועות האחרונים נתקל בכל מיני איזכורים של פסטיבל אייקון, וקיבלתי כל מיני שאלות על מה זה בעצם. אז הנה הסבר קצר וגם  אג'נדה...




מתוך ויקיפדיה:




עכשיו סיפור, שיישמע סטייה מוחלטת מהנושא, אבל אני מבטיחה לכם שלא.


לפני כמה חודשים, במפגש לימודי של "קולות", התגלגלנו לשיחה בנושא בריתמילה כן או לא..בקבוצת הלימוד שלי יש הרבה חבר'ה צעירים שהנושא עדיין בעתיד שלהם והם הופתעו לשמוע שגם בעניין הזה, כמו בעניין החתונה האורתודוכסית, הלכנו על אוטומט ולא בדקנו בכלל אפשרות ללכת נגד הזרם (הם לא קולטים איך היה כאן לפני 25 שנה. מי חשב ככה?) אחת הטענות שזרקו נגדי היתה על מה המידה בה הורה יכול להחליט החלטה שמשפיעה בצורה כל כך מהותית על העתיד של הילד שלו. אנשים צעירים, כאמור, שעדיין לא מבינים שכמעט כל יום הורה מחליט החלטות שמשפיעות על העתיד של הילד שלו... אבל האמירה הזו הדהדה בי ושלחתי מייד סמס לשני בני לשאול אותם אם הם חושבים שהיינו צריכים להחליט עבורם. הבן יקיר לי ענה תוך רגע שלדעתו ההחלטה להעביר אותם לגור ביישוב קהילתי בגליל השפיעה הרבה יותר על העתיד שלו, מאשר אותו חיתוך מסורתי....




ואז זה נפל עלי וסיפרתי לחברים שלי לקבוצה על התובנה הקשה שכשאתה מעביר ילד לחברת ילדים שאינה מתאימה לו וזו חברת הילדים היחידה העומדת לרשותו, אתה מכה על חטא ומקווה לטוב. העברנו ליובלים שני ילדים מאוד חכמים ודי חנונים. הם נקלטו בשכבות שעל פניהן נראו מאוד דומות. ההבדל הוא שבאחת מהן, החוכמה של  הבכור נתפסה ככוח וקנתה לו מקום של כבוד בקבוצה ובשנייה החוכמה של הפרופסור דחקה אותו לשוליים ומנעה ממנו לפתח את הכישורים החברתיים שהיו מסייעים לו בהתמודדות עם הקבוצה הלא קלה שהקיפה אותו.




למזלו ולמזלנו הוא הצליח למצוא כמה חברים דומים לו, בעיקר מיישובים אחרים, שחלקו איתו תחומי עניין משותפים, ודרכם הוא גם גילה את אייקון (אמרתי לכם שנחזור להתחלה....)


מגיל 14 אייקון ו"עולמות" (בפסח) הם נקודות חובה בלוח השנה שלו. מרגע שהוא יכול היה להתנדב הוא עשה זאת ומרגע שהוא הוזמן להצטרף לסגל (אלו אירועים שמופעלים לחלוטין על ידי מתנדבים) - הוא מתייצב תמיד (לא ייאמן איזה קומבינות הוא היה מוכן לעשות כדי שלא יצטרך לוותר על אף יום מהאירועים אלו במהלך השירות הצבאי שלו.


 


אז כנראה תבינו למה כשבגיל 12 אמרה לי המתבגרת:


"אמא, אני צריכה למצוא לי חברים יחסית בוגרים, שיעניינו אותם הנושאים שמעניינים אותי ושיהיו מוכנים לשמוע את המחשבות שלי ולדבר איתי עליהן..." לקחתי אותה לאייקון, כי שם היא תפגוש את אותם אנשים שהם כמוה. כי כשאתה מרגיש שאתה יוצא דופן, התגלית שיש עוד יוצאי דופן שכמוך, שמוכנים להתפלסף על פרדוקסים בזמן ולהתעקש על הפרטים המדוייקים של סדר הדברים בספר ששניכם קראתם ולהשקיע שעות בתחפושת של דמות פנטזיה - נותנת לך כוח. ולגיקים האלו - שפעם ישנו את העולם - מגיע הכוח הזה...


 


הבטחתי אג'נדה...


אחרי אותו ביקור ראשון באייקון, עם המתבגרת, עלה הנושא של הפער בין התוכן המעולה לנוער ולמבוגרים - הרצאות - סדנאות- פאנלים- שעשועונים וכו' לבין התוכן הלא מספק עבור ילדים, אז בשנה וחצי האחרונות אני מנסה לשלוח את ידי בכיוון העשרת התוכן הזה ויש יופי של תוצאות וביקוש (חברה ששלחתי לקנות כרטיסים אמרה לי שהכל כבר נמכר....)


 


בגלל שהיה לי חשוב יותר להסביר לכם למה אייקון חשוב לא באמת עשיתי כאן צדק לעושר התכנים שלו - אתם מוזמנים לגלוש לאתר, להסתכל מסביב ולהתרשם מהתוכנייה. אז אם אתם מגדלים ילד כזה, שמעניינים אותו ספרי פנטזיה ומסעות בזמן ומשחקי מג'יק ורוצה לפגוש עוד ילדים או בני נוער דומים לו, אני מבטיחה שאתחיל לפרסם מוקדם יותר לקראת פסח ואתם מוזמנים גם לשאול שאלות... ודרך אגב עוד מקום שבו ילדים כאלו יפגשו נפשות תאומות זה דף הפייסבוק נוער קורא, כן, יש דבר כזה

נכתב על ידי קסם שימושי , 24/9/2015 14:34  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האהבה היא...






כשרק הגענו הביתה מבית החולים מצאנו את עצמנו כמה פעמים בשעות ההזויות של לפנות בוקר, כשאני מרוסקת על הרצפה  והאיש שלי, אפוף שינה, מנסה להבין איך מחזירים את בובת הסמרטוטים שהוא אוהב למצב עומד או יושב. הומור שחור עוזר. ונשימות עמוקות ושרירים, ואהבה. ומכל המצבים האלו יצאנו בסוף. באחד הרגעים היותר מצחיקים אמרנו שאולי בסוף יצאו מזה איורי ה"אהבה היא" חדשים וגרוטסקיים...

מאז שהסרטן נכנס לחיי חשבתי לא מעט על האהבה שלנו. על זה שכשבוחרים אחד את השנייה, לא יודעים מה יקרה אחר כך ואפשר רק לקוות שמה שהחיים יפילו עלינו לא יתגלה כיותר מדי או בלתי אפשרי.

בימים הראשונים מצאתי את עצמי מתנצלת המון - על זה שהייתי צריכה דברים, על זה שהזכרתי משימות, בעיקר על התחושה שנהייתי רשימת "צריכים". אחרי כמה ימים הצלחתי להבהיר לעצמי כמה מטומטמת אני - הרי אם הדברים היו הפוכים הייתי ממש מתעצבנת אם הוא היה מרגיש צורך להתנצל על זה שהוא זקוק לי, ונרגעתי מזה.



ועדיין, אני לא אכחיש שמדי פעם אני תוהה אם הוא לא מתחרט על הצד שלו בעסקה...



ואז אני מתעוררת בשלוש לפנות בוקר, נודדת לסלון, מורעבת...

ומוצאת שהוא השאיר לי קופסה עם קרקרים וקערית מנגו חתוך וכדי שיהיה לי קר וטעים הוא מונח בתוך קערה עם קוביות קרח ומרגישה הכי מפונקת בעולם  (וביום למחרת אני נותנת בטעות מכה לקערה דומה והוא מתעורר לבוקר של איסוף מנגו מהרצפה ושטיפת רצפה לפתיחת היום ואני שוב יכולה להרגיש אשמה....), וכל ערב הוא מצליח לסדר לי נשנוש אחר, כדי שלא ישעמם לי, אז אולי הוא לא מתחרט. 



בינתיים. היום אנחנו חוגגים עשרים ושמונה שנות נישואים. מאחר שבתמימותנו התחתנו בטקס אורתודוכסי, הוא לא הבטיח לאהוב אותי בכל מצב - ענייה או עשירה, בריאה, או חולה, אלא קנה אותי בטבעת. את הטבעת איבדתי מזמן, אבל עושה רושם שבינתיים החיים בוחנים את עניין האהבה בכל מצב....





התמונה מכאן: http://nelmiocuore.livejournal.com/


נכתב על ידי קסם שימושי , 21/9/2015 20:13  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עשרים וארבע שעות ביממה


השבוע המתבגרת החכמה שלי אמרה לי:" אמא, תמיד היית אופטימית, אבל בתקופות לחוצות של עבודה זה פחות בא לידי ביטוי."



צודקת. בתשע שנים של עצמאות, אחד המשאבים שהכי ביקשתי לעצמי היה עוד שעות ביממה. 



ועכשיו יש לי המון המון זמן....



בזכות הסטרואידים אני ישנה שינות לא מאוד ארוכות ופוגשת את מרבית שעות היממה, ואני יכולה להעיד ממקור ראשון - באמת יש 24 כאלו.... פתאום יש המון שעות שבחיים אחרים הייתי יכולה לנצל לאריזת חותמות ולעיצוב אלבומים והכנת כרטיסי ברכה עד שלא יהיה לי יותר חשק, אבל כל השעות האלו מגיעות יחד עם יד שמאל אחת שהפסיקה לחלוטין לתפקד וצמצמה מאוד את היכולות הביצועיות שלי.... (לא, זה לא רגע הדיכאון היומי... מבטיחה שבהמשך הפוסט יצוצו תמונות צבעוניות ממה שכן עשיתי בחמש וחצי בבוקר...)





אז רוב רובו של הזמן הזה הוא זמן רגוע, זמן של נחת, כזה שאפשר לשבת בו ולדבר עם אנשים, לשמוע מהמתבגרת איך היה היום שלה ואפילו לדבר בטלפון (למרות שאני לא באמת אוהבת שיחות טלפון, מה לעשות שלא כולם יכולים להגיע עד אלי...



ובהרבה מהלילות אני פוגשת את ארבע בבוקר, שעה שכבר הרבה זמן אני מנהלת רומן איתה, ולא רק אני, ובגלל זה אני כנראה בין הבודדים שיודעים שבארבע בבוקר ה vod עושה עידכון...






ואיך עוד ממלאים שעות ביממה הארוכה הזו?



מי שמכיר אותי בטח יחשוב מייד על ספרים, אבל עדיין אין לי ממש ריכוז מספיק לקריאה ואני עדיין צריכה למצוא פתרון טכני מתאים להחזקת הספר, אז הרבה הרצאות  ted שהוא מיזם גאוני בעיני, וגם בגלל אורך ההרצאות, לא צריך טווח קשב ארוך מדי.הנה המלצה על אחת מצויינת, ובכלל לא מדכאת, למרות שהיא עוסקת בסוף החיים (הוא יגיע, לא באמת אפשר להתעלם מזה....)



מה באמת חשוב בסוף החיים?



בנוסף, השבוע נחתה בתיבת המייל שלי מתנה מרגשת ביותר ומלאה מחשבה ואני מוציאה מפה קריאה בתקווה שאגלה ממי קיבלתי אותה - ניצן ודפנה נתנו לי מנוי של שלושה חודשים לאייקאסט - אתר הפודקאסטים הישראלי, ואני ממש רוצה לדעת על אילו ניצן ודפנה מדובר....





המתבגרת ואני ייחדנו לעצמו זמן ליצירה בערב. האמת שזה דווקא התחיל מהפתיח של הפוסט. בגלל שגם לפני שהסרטן בא לבקר הייתי מודעת לזה שאני עסוקה בחלקים ניכרים מהיום ורציתי את הזמן הזה של לשבת איתה כל יום ולדבר על היום שהיה וזה שיבוא, הזמנתי לשתינו פלאנרים, אז נכון שזה שלי כנראה לא ייראה מדוגם כמו שתכננתי, וגם התוכן שלו קצת שונה ממה שיכולתי לחזות, אבל אני זורמת עם מה שיש, והיי - אולי פעם יהיה לי ממש חשוב לדעת בדיוק באיזה תאריך התחילו ההקרנות?






אני גם מנסה לחזור קצת לענייני עבודה, יש לי בראש כל כך הרבה חותמות שאני רוצה להוציא לאור... השבוע קלטתי שיש לי בעיה - איך אפשר ללחוץ על מקש shif ועל העכבר באותו זמן כשיד שמאל משותקת? מסתבר שכל יום לומדים דבר חדש - שאלתי את הפרופסור, שאמר תוך רגע "עכבר גיימרים" והנה יש לי עכבר חדש, עם כפתורים, גלגלת ושני כפתורים נוספים שתוכנתו להיות שיפט וקונטרול, מחר אני מתכוונת להקדיש לו זמן וללמוד לעבוד איתו, כל אחד צריך חיית מחמד....



הרבה שעות טלוויזיה. אם למישהו יש קשרים ביס, כדאי לספר להם ש"רפואה משפחתית" היא סדרה מצויינת, אבל הם עשו מלא בלאגן בפרקים של עונה 1 ו-2..... עכשיו אני קופצת בין פארגו לסקס של מאסטרס שמצויין בעיני, ועושה הפוגות טראש ב unreal.....





ויצירה לנשמה? כדי שאוכל להיות עצמאית המתבגרת ואני סידרנו עגלה (המהממת של איקאה) עם מרבית מה שאני אוכל לרצות, ככה שכשנחה עלי הרוח לפנות בוקר אני יכולה למרוח צבעים או להדביק.



 





היתרון של עבודה ביומן יצירה על פני הסקראפבוקינג שהיה מרבית עיסוקי קודם לכן, הוא שהמטרה של הסקראפ היא יופיו של התוצר הסופי והמטרה של היומן היא התהליך, אז המוגבלויות הפיזיות שלי, שאולי פוגעות ב"יופי"של התוצר, הן לא רלוונטיות.






חגית המקסימה, שהרבה בזכותה נמשכתי לכיוון הזה של היומנים הויזואליים פתחה בפייסבוק קבוצה בה היא מעלה רעיונות כיפיים שמהווים טריגר ליצירה ומלווים בתמונות השראה.זה ממש מעולה בשבילי כי אחד הבאגים בעניין הזה של הסרטן הלא מתוכנן הזה שנחת פה הוא שבערך לפני חודשיים החלטתי שאני סוף סוף מפרגנת לעצמי את סדנת היומנים שהיא מקיימת אצלה בסטודיו ואז הגוף שלי התחיל לזייף וההחלטה האמיצה שלי התמסמסה. אז עכשיו יש סוג של  גרסה וירטואלית של הסדנה ואני מנסה לזרום עם ההצעות היצירתיות. סביב ראש השנה עבדתי על שניים שלושה דפים, הדבקתי קצת ניירות ואפילו שרבטתי קצת בעיפרון (אני - שמאז ומעולם טענתי שאני לא מסוגלת לצייר כלום...)










השבוע הנושא שחגית הפריחה באוויר הוא משחקים בצבע.



הנה אחת מתמונות ההשראה שהעלתה.

והנה מה שיצא לי בשעת יצירה שהתחילה בחמש וחצי בבוקר. את עניין הצילום אני צריכה קצת לשפר....



ציור בצבעי מים:









צבעתי על דפים מרוחים בג'סו בצבעים על בסיס מים על (ניאוקולור וקולריקס, למי שממש רוצה לדעת) לא ממש חשבתי, סתם בדקתי את הגוונים, ואז ריססתי על הכל מים ועזבתי את זה:





אני מאוד אוהבת ספריי, אז ריססתי בהתלהבות, על כל השטח עכשיו יש לי לא מעט דויליס שנפגעו באירוע....







היה לי עוד רעיון לא לגמרי ברור של בתים נוזלים. יכול להיות שהייתי צריכה לחשוב מראש על לצייר אותם עומדים על הראש....













אז היה לי בוקר צבעוני ומרגיע. אולי גם אתם תנסו לשחק קצת עם צבע? זה מביא רק טוב...



 



משהו קטן וטוב - אני חושבת שאני אשתמש בפינה הזו לכל מיני טיפים שנאספים לי עם הזמן.  היום הבן יקיר לי נסע להביא לנו חומוס מאבו ראמה שבראמה... אנחנו מאוד אוהבים את החומוס הזה וזה סוג של טקס שבת. נזכרתי שתמיד הייתי מגיעה הביתה מסיבוב החומוס ונוחתת לשעתיים שינה, אפילו אם רק קמתי שעתיים קודם. אז אכלתי  והלכתי לישון ואכן זכיתי לשעה וחצי רצופות של שינה שזה סוג של הישג כאן. אז הנה, למדתי.




נכתב על ידי קסם שימושי , 19/9/2015 21:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקסם שימושי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קסם שימושי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)