My Interpretation

כשאני הולכת אליכן ומדברת איתכן.. ואני עונה לכן בכנות מה היא אמרה ומה הוא סיפר...

כי אתן חברות טובות שלי ואני לא אשקר לכן.

ואז אתם מגיעים ודורשים לדעת בדיוק מה הן אמרו ולמה ואיך, ואני לא רוצה לשקר, אני לא רוצה להוציא את עצמי לא בסדר.

אז אני עונה.. ועונה..

ומרגישה צבועה.

כל כך צבועה.

אולי כי אני פחדנית? אולי כי אני אנוכית?

ואולי בכלל כולם ככה? ואני סתם מעמיסה עליי דאגות?

אבל מה שבטוח- אתם לא מכירים אותי.אף אחד לא מכיר אותי, לא כפי שאני ולא כפי שאני רוצה שיכירו אותי.

אז אני מספרת, ועונה, ואומרת..

שקרים שלעולם לא יתגלו אך יונחו על ליבי כמשקולות..

ומרגישה צבועה..

כל כך צבועה.

נטע במצברוח קרבי.

עריכה: שיטשיטשיט. השארתי את המחשב פתוח ומשפחתי היקרה זכתה להציץ כאן.

אולי אני פשוט אכתוב את הכל על המצח?