לעצום עיניים, לקחת נשימה עמוקה, ארוכה.
להרגיש את הרגע, להבין שמה שקורה זה לא צחוק,
זה החיים שלי.
הכל עובר ומשתנה. ככה זה בחיים, ברק, רעם ועוד ברק, הכל מתגלגל וחוזר על עצמו
כמו תהליך ידוע , ואתה מופתע ממנו כל פעם מחדש.
לרגע אחד טוב לי, ברגע אחר רע לי.
המצברוח יכול להשתנות בשניות, מכל הערה, מכל תחושה.
הכל עניין של בחירה,
ואם אני מתעקשת לחזור על ה-נושא,
הכל עניין של שליטה עצמית.
הבחירה היא שלי.
פעם, חשבתי שזה נקרא "לעבוד על עצמי" היום הבנתי שזה הדבר היחיד שמציל אותי.
ואם הדרך היא "לעבוד על עצמי" אני אעשה אותה. לתמיד.
כי בלעדייה אני אפול, ואפול חזק.
בכל זאת.. אני יודעת שהנפילה הזאת תבוא פעם, היא חייבת לבוא.
אדם לא יכול להישאר עם הרגשות שלו בתוכו מבלי להוציא אותם החוצה ולהתפרק מדי פעם.
אבל לא עכשיו.
המצב מאלץ אותי להתעצב. ואני נלחמת בו בכל כוחי.
תקראו לזה גורל, מקרה, ה'.
אני כבר לא יודעת איך לקרוא לזה, אם להאמין ובמה.
אני אוהבת את החורף.
את הריח, את התחושה, את הטעם. הכל אני אוהבת בחורף.
אני מתסכלת על אלפי הפלאשים שההוא שם למעלה שולח עליינו, ומחייכת.
כי זה טוב, זה עושה אותי מאושרת,
וזה נותן לי שקט, רוגע, יכולת לחשוב.
למה הכל צריך להיות כ"כ מסובך??
למה לא יכלתם לחשוב קצת לפני כל מילה? כל צעקה?
למה אתה לא משתדל? למען המשפחה שלך! למענך! למעני!
למה אתה חייב להרוס הכל בגלל האגו המסריח שלך!?
באמת לא איכפת לך??
אתה באמת לא מבין שאתה פוגע בכולם?
שאתה ממרר לנו את החיים?
אם אתם תתגרשו, הוריי היקרים, אני לא אעמוד בזה.
הייתי כבר בסרט הזה,
ואני לא מתכוונת לעבור אותו שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אווז בר.
