התקשרתי אלייך כשאני במצב גרוע. אפילו סתם חרא שכזה.
לחוץ לי, אני מודאגת. סתם רציתי שיחה עם חברה תומכת,
אבל את רק סיפרת לי כמה היה לך כיף היום,
וכמה את נהנית,
וכמה צחקת,
וכמה את ואת ואת.
וזה כל הזמן את.
נמאס לי להתחשב בך.
נמאס לי להיות שם לצדך ולשמוע את כל הבכי שלך.
אכזבה.
אני הולכת, כשתחזרי להיות חברה נדבר.
והתמונה הזאת, כ"כ משקפת מה שאני מרגישה עכשיו.
מבחוץ אני מראה כאילו הכל טוב ואני שמחה,
אבל מבפנים לא טוב לי.
היה לי טוב, היה לי נהדר, עבר עליי חופש חביב.
אבל אני מתאכזבת מכן- החברות שלי
ומופתעת לטובה דווקא מאנשים רחוקים, שאפילו לא היו בראש שלי אז.
אכזבה.
עוד יומיים 2008.
והסילבסטר המדהים שלי הולך להיות ישיבה בבית וטחינת פופוקורן.
אופטימית שכמותי.
נמנמ. זה היה פוסט סתמי, בלי הרבה פואנטה.
וכן, אני קצת בדילאיי אבל רק עכשיו שמעתי על כל מהפכת הישרא-פרו המטורפת הזאת (לא ממש)
בכל מקרה,
התחדשנו
נטע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אווז בר.