אני יודעת שיש לך חבר,
אני יודעת שזה מרגש אותך,
אני יודעת שהוא "מושלם" ושכל כך טוב לכם ביחד,
אני יודעת שהוא הדבר הכי טוב שקרה לך,
אני יודעת שאת אוהבת אותו ולא מפסיקה לחשוב עליו,
אני יודעת.
אני יודעת כי את לא מפסיקה להגיד לי את זה.
ואני מבינה שאת מתרגשת ושטוב לך ושאני צריכה להתחשב,
זה היה ככה בהתחלה.
אני הגנתי עלייך, מכולם.
ואת פשוט זרקת אותי.
שמת את החבר שלך בראש העידפויות, ועל כל החברות שלך-
שהיו איתך בכל הזמנים הכי קשים שלך.
שמת פס אחד גדול.
עכשיו כולם בשבילך אותו דבר, חוץ ממנו.
כשכל החברים שלך, בא אליי ואמרו לי כמה את מעצבנת אותם וכמה הם נעלבו ממך כשזרקת אותם לעזזעל,
אני הגנתי עלייך.
אני הסברתי להם שאת מתרגשת ושאת מבולבלת ושצריך להתחשב בך כי את חברה שלנו, את חלק מאיתנו.
והם ידעו שאני לא באמת חושבת ככה,
שאני רק מנסה להדחיק את העובדה שזרקת אותנו, אותי.
זה לא אומר להיות ככה!
את אמורה לרצות לשמור על החברוּת שלך עם עוד אנשים,
לא להתבודד איתו,
כי בסוף תשארי לבד.
ניסיתי לדבר איתך, לומר לך, להסביר לך מה אני מרגישה,
לך פשוט לא איכפת.
ושוב, את באה ומספרת לי כמה הוא מושלם, וכמה הוא חמוד, וכמה טוב לכם.
אבל לי לא טוב,
חשבת על זה פעם?
חשבת אי פעם מה אני מרגישה?
וכל כך הרבה פעמים נפגעתי ממך, והבלגתי.
כי את חברה שלי.
את החברה שלי.
אז כנראה שטעיתי, כי ככה לא מתנהגת חברה.
וכשתיפרדו, ותבכי, ותרוצי בחזרה אליי,
אני לא אהיה שם.
בדיוק כמו שלא היית שם בשבילי.
-
"בואי נעזוב כי מחשיך עוד מעט
ולשנינו השמש לא קמה
וללכת, ללכת כמה שאפשר
יש מי שדואג לנו שמה
יש מי שדואג לנו שמה"
בואי נעזוב-רן דנקר ועילי בוטנר,
השיר הזה לא עוזב אותי Oם
-
ב-25.8 יש לישרא יומולדת!!#$!#!
מזל טוב D:
ותודה רבה, כי האתר הזה היה לי בית במשך יותר משנתיים.
נטע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אווז בר.
