שוב אכזבתי אותה. אבל ביקשתי סליחה והצטערתי המון, ומיד כשעשיתי את הטעות הבנתי אותה והתנצלתי.

זה כבר היה מאוחר כנראה. זה היה כל כך טפשי, ועכשיו היא מרגישה כל כך רע. על מה? על כלום! על טפשות שלי.

אני לא יודעת מה לעשות. אין לי כבר מה לעשות. היא אפילו לא רוצה לדבר.

אוף, זה לא יתכן, רגע אחד אני הכי משמחת אותה בעולם, ורגע אחר אני מכניסה אותה לדיכאון של החיים.

אולי אני לא בריאה לה.

כשהיא מרגישה טוב, היא כל הזמן אומרת לי שהיא כל כך שמחה שיש לה אותי ושהיא מעריכה אותי ואוהבת אותי.

אבל היא גם מרגישה רע הרבה. וכשאני גורמת לזה, זה בכלל שובר אותי.

יש לה אהבה, ויש לה חברות, ויש לה תמיכה ויש לה משפחה. אני סה"כ עוד אחת שעושה לה רע. מדי פעם. לא תמיד.

ביקשתי סליחה.

זה יעבור. אני יודעת שזה יעבור, ויפתר, ויחזרו הזמנים הטובים מהר יותר ממה שנדמה לכם בכלל.

זה תמיד ככה, אני כבר כמעט התרגלתי.

אתם, אל תתרגשו.

הכל בסדר.

=)

סתם היה לי חשק לכתוב ולראות מה יצא מזה.

הם באים, הם הולכים,

הם חוזרים ומחפשים,

מקווים, מתעמקים,

שואלים, מנסים.

רוצים למצוא תשובה ברורה,

כסף מהיר, הם לא מבינים-

אל יאוש, אין שום רע,

האושר הוא עמוק בפנים.

תחת כל עץ, בתוך כל בית,

מאחורי הקשת בענן,

יונה צחה ועלה של זית,

חוֹם ותמימות בציור ישן.

העבר הוא עבר,

עִזבוהו במקומו.

הזמן לא נגמר,

איש לא יקדימו.

דעו כי העתיד הוא

פשוט ההווה של מחר.

ללא פחד הניחוהו

והמתיקו את המר.

בטוחים, ללא ספק,

עשו את שאהבתם.

כל הרע אז יחנק,

זה האושר שחיפשתם.

כן, אני יודעת שזה גרוע, אני לא מתיימרת לדעת לכתוב.

אני סתם מקנאה.