אז מה נשמע, מדהימה שלי?

אני מקווה שאת נהנית מכל רגע שם, ואני יודעת שאת נהנית.

עוברת לך מטרק לטרק, פוגשת אנשים חדשים מכל העולם (וכמו בכל מקום הישראלים תמיד יוצרים רוב ומתאגדים בקבוצות ביחד... מה, את רוצה להגיד לי שיש אכסניות של סינים? יפנים? רוסים? אמריקאים? ארגנטינאים? משום מה... לא נראה לי... זה רק הישראלים שמחפשים בכל מקום בעולם עוד ישראלים. רק אנחנו מרגישים מאויימים בכל מקום בעולם והגעגועים שלנו לארץ לא משתווים לשום דבר... ועדיין בארץ מתלוננים בלי סוף...)

היום ה-24.2, בדיוק חודשיים אחרי שנסעת. אז עברנו כבר שליש מתקופת ההמתנה שנכפתה עלינו.

אצלך כבר ה-25.2 עכשיו, אבל טכנית- את נסעת ב-24 בערב, אז שעון ישראל הוא הקובע! =)

חודשיים... זה נראה כל כך מעט, אבל עם זאת כל כך הרבה..... אני שמחה לפחות שנשארו רק עוד ארבעה חודשים...

עוד חודש את אמורה למצות את ניו-זילנד ולטוס לאוסטרליה, לחצי השני של הטיול שלך.

אין לי ספק שתהני מכל שנייה.

אצלנו הכל בסדר. אצלי לפחות.

תאמיני לי, דנה, הכל טוב.

נכון שדברים קצת מוזרים לאחרונה, ואת מרגישה את זה גם במרחק 14,400 ק"מ מכאן (אם חישבתי נכון), אבל בסך הכל- הכל בסדר.

הדברים לא בדיוק כמו שעזבת אותם. אנשים התרחקו, אנשים התקרבו, אני רק מקווה שלא יהיו אי-אלו שינויים דרמטיים בארבעת החודשים הבאים לפחות.

רגשות מופיעים, רגשות מודחקים... קצת קשה, אבל אף אחד לא הרים ידיים. יש תקופות, ויש תקופות, נכון?...

אחחח... מה הייתי נותנת בשביל לעשות איתך עכשיו שיחה עמוקה, אחד על אחד, על ארוחת בוקר מזינה, עתירת סלטים, אי-שם בתל אביב.

יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך, כל כך הרבה דברים לחלוק איתך, דברים שהייתי רוצה לשמוע את דעתך עליהם.

דברים שאי אפשר לפתוח בטלפון, או במסנג'ר. דברים שאני לא רוצה לפתוח בטלפון או במסנג'ר. דברים שבשביל לפתוח אותם באמת אני רוצה לשבת מולך ולדבר.

הכל בטח כבר יעבור וישתנה עוד ארבעה חודשים, אבל אל תדאגי, תמיד יהיו דברים אחרים... חח

אני רק מפחדת שזה ישתנה יותר מדי... אבל אני מוכנה להתמודד עם כל מה שיבוא.

תחזרי כבר.........

היה ממש כיף לדבר איתך על הבוקר אחרי שכל כך הרבה זמן לא דיברנו,

לשמוע אותך אחרי  שכל כך הרבה זמן לא שמעתי אותך...

שמרי על עצמך,

מתגעגעת המון

ואוהבת עוד יותר,

יעל.