המחשב מת לחלוטין, לא הרבה לאחר פרסום הפוסט הקודם.

אני כבר מחפשת מחשב חדש, אבל בינתיים חזר אתמול המחשב, לאחר ביקור במעבדה ופירמוט.

אני כבר לא מצפה שהוא יחזיק מעמד יותר מכמה ימים, אבל אולי בגלל שפירמטו אותו, אני כבר לא יודעת.

אז בינתיים אני כותבת לכם שלא תרגישו נטושים, כי אני רואה שאיכשהו גם כשאני לא כאן אתם נכנסים, שזה נחמד לדעת =)

הייתי רוצה להגיד שחזרתי, אבל אם אעלם שוב בקרוב- תדעו למה, ואז אחזור כבר עם מחשב חדש, אני מקווה.

אז מה קרה מאז הפוסט האחרון?

מה לא..

נהניתי, התעצבנתי, צחקתי, בכיתי, הייתי מאושרת, הייתי מבואסת.

הספקתי להיות בהצגה,

הספקתי להיות פעמיים בקולנוע

הספקתי לחנוך את ה-yes planet (סורי אור! זו לא בחירה שלי, זה ההוא מהסעיף הבא)

הספקתי לצאת עם זיו, לתלות תקוות שוא שהתנפצו ככה כמו שהן באו (שזה בסדר גמור, להפתעתכם זה לא קשור לחלק המבאס של השבוע),

הספקתי להופיע (!) בפרילנד בת"א, חח

הספקתי לנסוע לרמלה באמצע הלילה

להושיע שניים (נעה, כרמי) מהתקף החוץ שלהם (כל אחד בנפרד.. כן?) והיה כיף עם כל אחד מהם,

להיות מטורדת מאוד בעקבות הערה של שרית וינו אלעד (עדיין מוטרדת בעניין..)

להפסיד את ספיישל אלאניס מוריסט שחיכיתי לו כל כך הרבה, (סמיילי בוכה עד מאוד)

להשלים את ספיישל הכבש הששה עשר שפספסתי בפעם הקודמת ששודר

לפספס את יודית וסיון שביט ב-102 FM אחרי שחיכיתי גם לזה,

להפגין חוסר אסרטיביות משווע בעבודה ולהיות מתוסכלת מאוד מזה,

להאמין בעצמי,

להפסיק להאמין בעצמי,

להאמין שוב

ושוב לפקפק

בקושי לישון

לאכול

לא לאכול

לעבוד

ליהנות

להפרד

לפחד

לאהוב.

תחשבו כמה פוסטים לא פרסמתי...

מספיק לעכשיו,

אולי אח"כ אמשיך,

אולי מאותה נקודה, אולי מנקודה אחרת לגמרי.

שבת שלום לכולם =)

יעל.