לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Beach House


טוס אל הכוכבים. אם תצליח, תהנה. אם לא תצליח, לפחות תהיה בחברה טובה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2011

חזרה גנרלית


בחזרה גנרלית מלטשים את מה שיש ומביאים אותו לשלמות.

בחזרה גנרלית בודקים את כל הסידורים הלוגיסטיים- במה, תאורה, וידאו ואודיו, עליות וירידות.

בחזרה גנרלית משנים תיקונים קטנים שעושים את ההבדל בין מופע טוב למופע מעולה.

בחזרה גנרלית נותנים שיחת מוטיבציה על כמה שהקאסט נהדר והכל יהיה מושלם.

אבל כמובן שבסופו של דבר, כמעט כל חזרה גנרלית נגמרת בבלאגן.

 

אז כמיטב המסורת, גם החזרה הגנרלית שלנו התחילה, המשיכה ונגמרה בבלאגן.

נפגעתי כל-כך מהיחס שהראו כלפי אנשים שימים אחדים לפני כן אמרו לי כמה הם מעריכים ומוקירים אותי.

השתינו עליי בקשת, שוב.

קלטתי פעם אחת ולתמיד איזה זין ענקי אני מקבל מהצוות, אם לרגע חשבתי אחרת.

 

השאירו אותי בפארק עד 12:15 בלילה, בלי שאני בעצם עושה שום דבר בטקס, וכשמחר בבוקר יש לי מתכונת במתמטיקה.

איזה אושר.

ואח"כ הם צועקים ומתלוננים שאנחנו לא בסדר ולא מוכנים.

 

פגעתם בי ברמות קשות לתיאור.

ציפיתי מכם להרבה יותר.

ציפיתי שלאדם כמוני, שטרח, תרם, עשה למען ומעולם לא סירב לעזור לביה"ס ולצוות, ייתנו את הכבוד המינימלי שבייצוג במופע הסיום שלו עצמו.

אז אתם יודעים מה? תתביישו לכם.

תתביישו לכם על כך שאני צריך להתחנן לקבל מקום (שהגיע לי מראש), לא לקבל אותו, לקבל תפקיד קטן וסמלי במקומו שנלקח ממני אחרי כל ההשקעה, ברגע האחרון, בחזרה הגנרלית.

 

ישבתי שם, על הדשא, וכאבתי מבפנים על זה שבחרתי כך ולא אחרת, ועל זה שלמרות הכל, גם במטרים האחרונים, לא נותנים לי שום דבר חוץ מאכזבה.

 

אני את הטקס הזה אעבור בלי להיות חלק ממנו, בלי להיות חלק ממערכת שאני שייך אליה כבר 6 שנים, בלי לפזז על במת הסיום יחד עם השכבה שלי.

אני את הטקס הזה אראה מלמטה עם מעט האורחים שהזמנתי ועם שאר ההורים שנלהבים לראות את הילדים שלהם מופיעים.

אבל זה בסדר, הרי אני אמור לדעת כמה כביכול אני מוצלח ומדהים, אני לא צריך מקום בשביל זה. זה ברור מאליו שאפשר לוותר עליי כשזה משנה.

 

הטקס הזה הוא רק הסימן הסופי והגדול ביותר שקיבלתי. בעצם זה רק טקס, אחריו תגיע האפטר-פארטי המיוחלת, ועוד כמה חודשים ושנים הוא כבר ישכח לגמרי ואף אחד לא יזכור ממנו דבר. אבל את העיקרון, ההתייחסות המינימלית שלא קיבלתי, אני עוד אזכור.

היא נכנסת בתור שורה אחרונה ומודגשת ברשימת הדברים הגרועים והנמוכים שביה"ס עשה כלפיי וכלפינו התלמידים בכלל.

מזל שעוד ישנם כמה צדיקים, שגם הם, כמו אותה שורה, יחקקו בזיכרוני לעוד הרבה זמן, כי מגיע להם ומגיעה להם כל מילת תודה שאגיד.

 

אז בשמי ובשם שאר הילדים שנפגעו היום- תתביישו. תתביישו שככה נראית החזרה הגנרלית.

 

 

 

השיר הזה מתחבר למצב הזה בכל-כך הרבה צורות,

זה אפילו קצת אירוני.

 

 

לילה טוב,

יובל.

נכתב על ידי ydotan , 12/5/2011 01:36   בקטגוריות בית ספר, ביקורת, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ydotan ב-19/5/2011 12:05



Avatarכינוי:  ydotan

בן: 32

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לydotan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ydotan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)