ההמשך הטבעי של הכותרת של הפוסט הוא "לבד", בהתאם לשיר הנוסטלגיה (והמעולה, יש לציין).
אבל בימים ובשבועות האחרונים יוצא לי להבין מה המשמעות האמיתית של "חופשי" בשבילי.
כן, חופשי מצד אחד זה לגמרי לבד- בלי מחוייבות לשום מסגרת (מישהו אמר בי"ס?) ולאף אחד חוץ מלעצמך.
אבל מצד שני, חופשי זה גם לגמרי ביחד.
בזמן האחרון אני מוקף רוב הזמן כמעט אך ורק באנשים שטוב לי בסביבתם, שכיף לי איתם, שמשמחים אותי ושאני נהנה איתם מכל רגע.
ואני חושב שזאת בעצם ההרגשה החופשית שלי- לבד- אדון לעצמי (לפחות יותר מעד עכשיו), בלי מחוייבויות מיותרות, בלי לראות את אותם אנשים כל יום בבוקר בלי הרבה אפשרויות אחרות, חופשי ממחוייבות, וגם ביחד- מוקף רק באנשים חיוביים, שעושים לי טוב ואני נהנה לחלוק איתם את החופש שלי.
ביום שישי עשיתי מסיבה בבית, והיה לי כיף.
היום ניגנתי מלא וביליתי זמן איכות עם חברים טובים ואפילו נסעתי על דעת עצמי לנהריה וחזרה באמצע הלילה, והיה לי כיף.
וזה עוד איכשהו קצה המזלג.
אז הסיכום של היום (ושל התקופה האחרונה בכלל), אחרי כל התלאות, הנסיעות, הריצות, המסיבות, הבילויים והצחוקים הגעתי למסקנה החותכת שכיף לי. כיף לי לבד, כיף לי ביחד, ובעיקר- כיף לי חופשי.
חופשי לי עכשיו, וטוב לי עם זה.
טוב לי לצאת מהמסגרת, טוב לי לכופף קצת את החוקים, טוב לי להיות ספונטני, טוב לי להיות לבד עם עצמי, טוב לי לבלות המון עם חברים, טוב לי להנות מהחופש שנקרה בפניי ואין שמח ממני לקבל אותו בזרועות פתוחות.
למי שיש כוח לקרוא, אני אצטט משהו שכתבתי לא מזמן בהקשר דומה, ודיי מתחבר לי כרגע-
It matters not how many times I try to explain to myself the meaning of this feeling, it matters not how many times I try to define it, and it certainly matters not how much I try to get rid of it.
This feeling stays dim, unclear, vague, and yet so crystal clear that it reflects the summer sunlight back into my eyes, and I'm enjoying every fucking second of it.
I'm free, damn it! I know that this isn't 100 percent real and sensible, but it's true for me, for now, and I choose to enjoy every second of joy that this feeling grants me.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)
כינוי:
ydotan