רוב חיי לא יחסתי לכל אותם "חגים בינלאומיים" למיניהם חשיבות בכלל, עד שנסעתי לארה"ב ולמדתי להכיר לעומק כל חג ובעיקר את המסורות היפות שכל חג מביא עמו. חג ההודיה שחל היום הוא אחד מאותם חגים. הוא אינו חג יהודי או ישראלי-לאומי, לכן, טבעי שלא יהיה צורך לציין אותו. אך חג ההודיה, בניגוד לשאר אותם חגים, מעלה בי משמעות מיוחדת. אז לא, אני לא חוגג את החג, לא יושב סביב שולחן עם תרנגול הודו ומנהל ארוחה משפחתית לתפארת ואפילו לא מייחס ליום הזה חשיבות מיוחדת, אך במהלך היום הזה, יוצא לי להיזכר באמת בכל אותם דברים בחיי שאני מודה עליהם.
בד"כ, בחיי היומיום, קשה להסתכל במשקפיים ורודים על החיים שלנו ולומר לעצמנו כמה טוב לנו, משום שאנחנו עסוקים בכל אותם צרות וטרדות גדולות כקטנות שמעסיקות אותנו יום-יום, שעה-שעה. לכן, כשניצבת בפניי ההזדמנות להסתכל על דברים במין פרספקטיבת-מאקרו שכזו, אני מייד חוטף אותה. כי יחד עם כל הצרות, הבעיות והקשיים שהחיים מערימים עלינו ללא הרף, ולא יפסיקו להערים עלינו עד יום מותנו, יש לנו כ"כ הרבה על מה להודות. קשליאתי ככל שזה ישמע.
אז, לכבוד חג ההודיה (שהוא בעצם לא יותר מסתם עוד יום מבחינתי), רציתי להקדיש פוסט כדי להודות על כל אותם דברים טובים וחיוביים שקיימים בחיים שלי ומקיפים אותי, עוזרים לי, שומרים עליי ונמצאים שם בשבילי. אני מודה על הבריאות (טפו טפו טפו) שלי ושל אוהביי ואהוביי. אני מודה על האהבה שניתנת לי ללא הרף מאחרים, על האהבה שאני יכול לתת לאחרים, ועל האהבה הגדולה שקיימת בחיי, הלוא היא זוגתי המדהימה, שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיה. אני מודה על השפע שניתן לי, על האפשרויות שפתוחות בפניי ועל כל אותם תכונות חיוביות שנולדתי איתן ו/או פיתחתי במהלך השנים. אני מודה על ההזדמנויות שניתנו לי- על אלו שמימשתי, וגם על אלו שלא. אני מודה על המשפחה שלי, שלמרות כל הקשיים (ולא חסרים כאלו), הם עדיין המשפחה שלי, וכנראה שבשורה התחתונה לא הייתי מוותר עליהם בעד שום הון. ובמקום חשוב של כבוד- אני מודה על האנשים המדהימים שקטונתי מלמנות, על כל אותם אנשים טובים שבדרך ובעיקר על החברים היקרים והמדהימים שלי, שנמצאים בחיי, בטוב וברע, ומוסיפים להם כ"כ הרבה פנים חיוביות ומשמעות. אין לי מספיק תודות בעולם כדי לחלק להם. אני מודה על כ"כ הרבה דברים טובים שיש לי ושלא מניתי ברשימה, ואני גם מודה על ההזדמנות יוצאת הדופן שניתנה לי היום להסתכל על דברים במבט חיובי יותר, ופשוט להודות.
אז אפילו שבסה"כ זה סתם עוד יום, אני לוקח את היום הזה כדי לומר להכל ולכולכם- תודה.
מי היה חושב לעצמו שיום אחד אני אמצא את עצמי שולח לאדם הודעות עם שאלות פיזיקליות בפייסבוק... אם אני מלפני שנה היה שומע על זה, יש סיכוי שהוא היה יורה לעצמו בראש או משהו כזה, או לפחות נוסע שנה קדימה בזמן כדי לתת לי כאפה.
מאז שחזרתי מניו יורק דבקה בי הערכה מחודשת לז'אנר הדיסקו. אולי זה מוזר, אבל זה מה שקורה כשהמחזמר הראשון שרואים בברודווי אי פעם הוא "פריסילה מלכת המדבר" (האגדי, אלא מה!)... ואח"כ כמובן חוזרים לקנות את הדיסק ומאזינים לו בלופים פשוט כי אי אפשר להפסיק. ובאותה דרך, לארסנל שירי "פריסילה" הצטרפו לאחרונה כמה קלאסיקות נוספות (שמוכרות בוודאי בעיקר לבני הדור הקודם, אבל כזה אני!).
לא יודע למה, לא יודע איך זה קרה, לא יודע מתי זה הספיק לקרות, אבל במהלך הערב חסר הייחוד הזה ישבתי מול המסך עם חיוך אחד גדול וצחקתי עם עצמי כמו שלא צחקתי עם עצמי הרבה זמן.
אז מכל זה יוצא שאני יושב לבד בחדר, באמצע הלילה, מצחקק, מאזין לשירים האלו בלופים, ומפזז לי בכיסא בלי יכולת להפסיק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ydotan