לאחרונה אני מתחילה לחשוב שאולי יש דברים שהם יפים מיסודם, דברים שלא יכולים להיות מכוערים כי זה פשוט נוגד את מה שהם.
ולהיפך.
וזה קצת שינה את ההשקפה שלי לגבי אנשים, להבין שאולי, כל השינויים לא יעזרו ושאדם הוא יציב בבסיס.
ואז סתם חשבתי על מוזיקה,
והבנתי שיש תווים אקראיים, שלא משנה מתי ובאיזו יצירה ובאיזה סולם, תמיד יהיו מדהימים.
אז שמעתי את זה.
וברגע 4:31 הבנתי שמעולם לא שמעתי תו כל כך יפה,
כמו סול דיאז.
אחת היצירות הכי מדהימות ששמעתי,
אי פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Passenger