אוקיי, אני לא יודעת איך לקרוא לזה כבר.. אני לא יכולה לצאת מזה וזה כבר נהיה מעצבן.

אני אסביר.

לפני כשנה וחצי בערך, ראיתי את הדבר הכי יפה שנתקלתי בחיי.. מישהו שהצליח לכבוש את

ליבי בפאקינ' מבט הראשון.. זה פשוט היה כמו גן עדן להביט עליו. הייתי בטוחה שיש מצב שיקרה

משהו בינינו אם אני יזום את זה.. וכל כך האמנתי בזה, שאף פעם לא הפסקתי לחשוב לחיוב.

זה קרה בבית ספר.. כל הפסקה רק חיפשתי איפה הוא יכול להיות רק כדי לראות את הפנים המדהימות

שלו, את העיניים הכחלחלות והכובשות שלו..

המחשבה שאני יכולה ליזום את הקשר רק התחזקה ברגע שחברות שלי רצו לעזור לי.. כל כך הייתי נחושה

בזה. עד שבאה הסטירה הכי חזקה [טוב, כמעט הכי] בפרצוף שלי. הוא הומו.

יופי! נהדר! כמה נפלא! |:

כן, הוא נראה אולי קצת כמו הומו אבל לא לגמריי! הוא גברי לחלוטין! בבגדים אף פעם הוא לא התלבש כמו

בת. [טוב, חוץ מחולצות ורודות.. אז מה היום הכל הולך] ואפילו תפסתי אותו מתנשק עם איזו מישהי.. למרות

שכמעט התאבדתי שראיתי את זה מול העיניים שלי.. אבל אני יודעת שזה היה סתם.. כי ידוע שהומואים

חרמנים והם רק מחפשים..

אז ליבי עוד יותר נשבר, וידעתי שבחיים יותר לא יהיה לי סיכוי עם הבנאדם הזה.. זאת לא פעם ראשונה

שזה קורה לי.. עברתי מקרים יותר גרועים מזה.. אבל עדיין.

חשבתי שאני רוצה למות! מה עושים?? איך אפשר לסלק את הבנאדם הזה מהראש שעוד הוא מסתובב לך

 מול העיניים כל יום בבית ספר?!

אני אפילו לא זוכרת איך גליתי שהוא הומו.. נראה לי חברה טובה שלי אמרה לי, כי דודים שלה חברים שלו

אז הם כנראה אמרו לה שהוא הומו..

אוקיי.. עכשיו, מה לעשות עם כל זה?? הוא פאקינ' כיתה י'ב ושנה הבאה הוא כבר לא יהיה בבית ספר יותר!

למרות שאני יודעת איפה הוא עובד החופש. אבל נראה לי עדיף שאני לא אלך לשם כדי לא להחמיר את המצב

עוד יותר.. :/

לצערי, ואני מצטערת שאני אומרת את זה, יש לי עוד על הראש.. הוא לא היחיד. אז ככה שבכלל קשה לי

לצאת מהבוץ הזה.

בטח אתם חושבים שאני סתומה, שזה שטויות ובלה בלה.. אבל אני רגישה ובשבילי זה מאוד משמעותי. 

אבל אין מה לעשות.. זה החיים. צריך ללמוד לחיות אותם. ממשיכים הלאה..