"..לראשונה בחיי חשתי בעצמתו האמיתית, המהממת של צה"ל. העוצמה השקטה של הכורח, של ה"אין ברירה". העצמה של אנשים צעירים ובוטחים בעצמם, אנשים צעירים שפניהם עוטות ארשת תמיהה בשמעם אודות אושוויץ, דאכאו וברגן בלגן. לא הייתי מסוגל להתיק עיני מהמראה. עד כה טרם ראיתי עצמה. כעת ראיתיה. היא הייתה מוחשית, ממשית כשמש המדבר הצורבת. היא פעפעה מצריחי הטנקים, מהאנשים שבצריחים. ראיתי כבר חטיבת טנקים בהסתערותה. מראה בל ישכח הוא מראה הטנקים המתפרשים על פני המדבר. הארץ רועדת תחתיה. חשרת אבק עצומה נישאת מעלה ומכסה את עין המדבר. עד כה חשבתי שהמילה "עצמה" יוחדה למראה זה. אולם, רק כעת הבינותה את פשרה האמיתי."

-סיפור מלחמה, רון זהר.

חלק מהספר שנתנו לנו לקרוא לעבודה. לחלק מהצוותים נתנו ספרים מזעזעים שהם פשוט סיכומי חומר על מה שלמדנו בקורס. הספר של הצוות שלנו לעומת זאת, הרבה יותר מעניין. זה קטע שקראתי ברכבת היום, ושוב קראתי ושוב קראתי כי הוא פשוט מדהים.

אחרי עוד 21 יום. אולי ה21 הכי קשים שעברו עליי בחיים, אבל הם עברו. אם הכל יתנהל כשורה, יוצאים סוכות א' רבעוש, ואחרי זה 21 ישר עד לסיכה.