מהרגע שנפגשים בפעם הראשונה.

שיחה קטנה באוטובוס, במקרה.. ממש בטעות אפילו. הודעות קטנות במהלך היום שהופכות לשיחות טלפון של 4 שעות בלילה.

ופתאום הוא בא לבקר, ויוצאים לטייל, ויש נשיקות שם ביער מול הנוף של המפרץ.

היער הסמוי פתאום רואה אהבה.

כל כך מהר, אבל נכון. הכימיה וההבנה שיש זה משהו שלא קורה כל יום, ואין זמן לבזבז בסופשבוע קצר לפני שחוזרים לצבא על תפל. הגוף רוצה לגעת, לנשק ולחבק. 

היה כיף, טוב לי מאד עכשיו.

ובנימה אחרת- רק לי חם? חם, חם בארץ הזאתי. עוד חודש אימון ואני ממש לא רואה את עצמי מסתובבת בנגמ"ש ככה, למרות שלישון תחת כיפת השמיים יהיה מדהים.