אתמול היה לי פספוס.

יצאתי מהקניון, עברתי ליד בחור לובש כיפה שחילק ניירות. הסתכלתי עליו, הוא עליי והמשכתי. וחשתי איזה צורך לבוא ולדבר איתו, לשאול אותו לשמו. ורצות אצלי תמונות בראש פתאום קדימה לעתיד אחר שאנחנו זוג. ניערתי את הראש והמשכתי הלאה.

נזכרתי ששכחתי שקית בחנות שהייתי בקניון, חזרתי חזרה ובראש עוברת המחשבה 'הנה, הזדמנות שנייה', ועדיין, כשיצאתי מהקניון וראיתי אותו שוב, והוא הסתכל עליי ואני עליו- המשכתי הלאה. ועמדתי במעבר חצייה כשהאיש היה אדום, הסתכלתי אחורה וראיתי שהוא מסתכל אחורה אליי.

ועדיין לא הלכתי אליו.

זה מעלה אצלי שאלות על רמת הטמטום שלי.

עוד 21?!

אני אחרי 21 יום של מה לא- פו"ש,תו"ל ושמול. שבוע שטח, פרט, חוליה, פרט וחוליה, רטוב, יבש ולח, סד"ח, הרצל, ז'בוטינסקי, סדנאות ושיגעונות ועוד ממ"ש באמצע.

ועכשיו אני יוצאת לעוד אחד.

נדמה לי אבל שיהיה יותר טוב עכשיו, נכון יש המון ניווטים ושמירות, ואפילו יוצאים להגנ"ש על ראש השנה אבל לא נדמה לי שאכפת לי, נדמה לי שרק בא לי להנות. נמאס לי להילחץ ולהיות בשוק. בא לי להנות! 

זה הכל בגישה, אתם יודעים.

נתראה ביום כיפור אמיגוס