לצב היה משעמם.

היה לו כלכך משעמם, שמשעמום, היה מדוכא. אולי לא בדיוק שעמום, אלא שטחיות. הוא חיי את החיים, לפעמים היו יותר טובים, ולפעמים פחות. לפעמים היה כיף לו עם צבים חברים, ולפעמים רב איתם. לפעמים מצא לו צבה חמודה, והם התאהבו, והיה גם היום שבו הם נפרדו. לפעמים הצליח בלמצוא חסה ממש טעימה, ולפעמים רעב לכמה ימים. כששאלו אותו מה מיוחד בו, הוא סיפר את סיפורו הספציבי, על הצבה שלו, על החברים שלו, ועל האוכל שלו. זה היה סיפור נחמד. קצת מרגש, קצת עצוב, אבל בתוך תוכו, ידע הצב שלכולם יש סיפור דומה, אולי בגרסא קצת שונה. הצב חיי את חיו, המשיך והמשיך לצעוד, כאשר פעם היה טוב, ופעם פחות, ובכל מקרה, היה לו סיפור, אבל ידע שלכולם יש סיפור כזה, רק בגרסא שונה.

יום אחד, הצב, פגש חבורת צבים בדרכו למצוא אוכל. הצבים האלה היו שונים. שונים מאוד. השיריון שלהם היה במקום ריבועים עליו, עם משולשים. המשולשים, היו צבועים בצבע כחול, וצבע עורם היה סגול. הצב נבהל כשראה אותם, אבל הם באו להגיד שלום, אז לא התנגד. הוא הכיר אותם, והיו הם צבים רגילים פחות או יותר, גם להם, לכל אחד מהם, היה סיפור, קצת מרגש, קצת עצוב, בגרסה קצת שונה משלו. הצב הבחין, שהצבים האלה שמחים יותר. הבצאים רק מחפשים משהו חדש ומוזר לעשות כל הזמן, אך כשעושים אותו, הם מאושרים, באמת. הצב לא ידע אם להשתתף במזימותם המוזרות, כי היו מוזרות מדי. לצבוע את עצמו בסגול, לשנות את המרובעים שלו למשולשים, נראה לו פשוט מוזר. הם טענו, שכאשר יוצאים מהנורמה, הם מרגישים חופשיים יותר. למרות שמקבלים יחס שונה מרוב הצבים, זה דבר שמוכנים לסבול.

יום אחד, הלכו הצבים לטפס על משאית מלאה בחסה טעימה, ולזלול את כולה. הכל היה מתוכנן, וכולם, כרגיל, היו שמחים מאוד מהמעשה. הצב הגיבור שלנו, רק צפה בהם מהצד. הם התקרבו למשאית, אך לרוע המזל, הנהג תפס אותם. הוא לקח אותם, שם בשקית, וזרק את השקית למכונית זבל שבדיוק עברה, ומחצה את כולם למוות. הצב לא ידע מה לעשות, כשבדיוק איבד את חבריו החדשים. אל פעם הם באים, ופעם הם הולכים. פעם החיים טובים, ופעם פחות, ואולי רעים. אבל הכל בא בגלים, יהיה טוב, יהיה בסדר בסוף.

עד היום הצב לא מבין למה השתגעו כלכך, ולמה שברו את הנורמות, כי הרי לא הייתה באמת פואנטה לצבעם הסגול. "טוב נו", חשב הצב, וצעד, וצעד. כשפגש שוב חברים חדשים, וסיפרו דברים אחד לשני, החליפו את אותו שלד של סיפור, רק עם גרסא אחרת. לגבי הצבות, לגבי האוכל, לגבי החברים. ומכולם, רק לצב הזה, היה סיפור קטן ומיוחד, על כמה צבים מטורפים, שלא שמים זין של צב על אף אחד. את הסיפור הזה, לא יכל להחליף בגירסא אחרת.

**הפוסט בהשראת שיחה עם שני, טנקס ^.-.

נסיים עם שיר, שלמרות שהוא כלכך פשוט, ולמרות שהוא כלכך קל (גם המוזיקה שלו אגב), הוא ריגש.

אגב, מומלץ בחום לשמוע את הלהקה, אחת הבתזונות.

Is Anybody There / Protest The Hero

Is anybody there?
is anybody listening?
does anybody care?
can you actually say
that you don't give a shit about your future
and I am scared to think
that the world
has been populated
with dumb fucks and assholes
that don't give a fuck
afraid to stand up and fight back!

whoa oh oh
don't turn your back
your a victim of consequence
whoa oh oh
fight back
start a revolution
whoa oh oh
just close your eyes
and think of no one but yourself
consider someone else

you've got it lodged inside your mind
that everything is happy
and no one has to die
you've got it lodged inside your mind
when everything is fucked up
now everythings not fine

Is anybody there
is anybody listening
does anybody care
can you actually say
that you don't give a shit about your future
and I can't understand
how the fuck you see so blindly
how can you justify this fucking lack of humanity
those who care just spit out rhetoric

whoa oh oh
don't turn your back
your a victim of consequence
whoa oh oh
fight back
start a revolution
whoa oh oh
just close your eyes
and think of no one but yourself
consider someone else

Who do you think you are?
WHO DO YOU THINK YOU ARE?!

you've got it lodged inside your mind
that everything is happy
and no one has to die
you've got it lodged inside your mind
when everything is fucked up
now everythings not fine

זהו להיום.

לילה טוב,

~הולדר.