שלום לכולכם!

ובכן, הזמן שלי מאוד מאוד קצוב עד יום ראשון, ובכל זאת חשוב לי לתת פה פוסט קטן על מה אני חושב על מורים ובצפר.

וכן, אני יודע שכתבתי על זה כבר פעם, אבל פה אני ארחיב יותר. וד"א, כבר אמרתי לכם, אני מחליט מה יהיה כתוב פה, מצצו לי.

אז בצפר, מזה ולמה צריך את זה?

אז ככה, בבצפר יסודי, הילדים לא באמת יודעים מה הולך איתם, ואין להם הרבה ברירה אלא להקשיב למורים ולהורים, אז הכל נורא קל. מביאים אותם לבצפר, וזהו. הילדים פוחדים מהמורים הענקיים פחד מוות, אז אין המון הפרעות, וגם אם יש, הוא ילד קטן, זה לא באמת משנה. כמובן שביסודי מלמדים אותו לספור, לעשות 7+9, לכתוב, וכו'.

די נחוץ אני מניח, איך אנשים היו מסתדרים כשכלל העולם לא יודעים לקרוא ולספור?

יופי, עכשיו מגיעה החטיבת ביניים. פה, הילדים מתחילים להתבגר, ומתחילים (זה בא ביחד אני חושב) להפריע יותר. המורים כבר לא ענקיים כמו פעם, הילדים יותר אצמעיים, יותר אמיצים, והאמת היא שהמורים בבעיה. עוד בעיה בחטיבה, היא שאין באמת שום סיבה להשקיע, מה זה כבר משנה אם הממוצא שלך יהיה 90 או 70? בכל מקרה, בתיכון כל הבגרויות. כל מה שבאמת חשוב זה הקבצה א' וכאלה. בחטיבה, המורים ממש ממש מנסים להפחיד ולאיים ולהעניש, אבל זה לא בדיוק עובד, וכמו שאמרתי, המון הפרעות.

והנה, מגיע לו התיכון. הרגע שלו כולנו חיכינו. הרגע שבו כל המבוגרים אומרים "אוהו.. התיכון..." הרגע שמתואר כהנאות ניעורים, אהבות שונות ומשונות, וכו' וכו' וכו'. האמת היא, שאני רק בתחילת התיכון עכשיו, אז עוד אין לי ממש מושג איך זה עומד ליהיות, אבל מבחינת בצפר, הדבר ששמתי עליו לב הוא פשוט מאוד.

שום דבר ממש שלומדים בתיכון, לא נצטרך בשום שלב בחיים. תחשבו על זה רגע. משוואות, כן, זה עוד אפשר להבין, אבל פונקציות אי ראציונאליות? נו באמת, מתי תלכו לכם באמצע היום ותגידו "אוהו! אני צריך פונקציה אי ראציונאלית!", או לחילופין "אוהו, הנה 2 מעגלים, פה יש משיק, בלהבלהבלה"? יש לי תשובה, זה לא ייקרה.

עכשיו, רובכם קמים מהכיסא, נותנים אגרוף למסך, וצורחים "מה הוא חושב לעצמו?!?! הומו בןזונה מזדיין!".

או!

שאתם עכשיו חושבים, "על מה הוא מדבר? אנחנו נצתרך מתמטיקה בשביל הבגרות!". כן, זה די לגיטימי לשאול את זה, הרי אנחנו חיים בתרבות כלכך קבועה בקודי נורמאליות, שלא הייתי מצפה למשהו אחר. תנו לי לשאול אותכם שאלה קטנה ידידיי, בשביל מה צריך בגרות?

עכשיו אנשים יגידו לי, שבלי בגרות, לא נמצא עבודה, לא יהיה לנו כסף, וכו'. והם צודקים, אבל יש לי פה איזה בעיה.

תגידו, למה אני, בשביל "להצליח בחיים" (כל העניין הזה של להצליח מעצבן אותי מאוד בפני עצמו, אבל זה כבר לפעם אחרת) צריך לעשות כמה מבחנים על דברים שאני לא באמת צריך, שנקראים "בגרות"? כי ככה החליטו. למה? פשוט מאוד. הממשלה, המדינה, איך שתקראו לזה, רוצה עובדים, אז הם מכינים אותכם, הילדים הדפוקים שלא יודעים מה הם יעשו בחיים שלהם, ל-ה-כ-ל.

מה אם אני רוצה ליהיות איש עסקים? מה המת' תעזור לי? היא לא! אבל אני צריך ליהיות מוכן ליהיות עובד של הכל הכל הכל הלכה כהל כהלהכל.

נורא.

אבל עזבו את זה, בואו נעבור לדבר על מורים.

אם יש משהו שאני באמת שונא בעולם, זה מורים.

נכון, לא כוווווללללם זבלים, אבל אני חייב לציין שכמעט ואין מורים שאני מעריך.

באחד הפוסטים הקודמים, ניסיתי להמחיש לכם עד כמה שילדים קטנים הם עם מוח פתוח להכל ומבינים את העולם אפילו הרבה יותר טוב מאיתנו. ככל שמתבגרים, לדעתי, העולם ניהיה יותר מקובע. מורים, זה השיא. הרי מורים, הם אנשים שעשו בגרות מעולה בדרך כלל, כלומר השקיעו בבצפר יותר מדי. עם זאת, לא הצליחו יותר מדי, כי בכל זאת, הם מורים. ומעוד צד, הם אחרים לחינוך שלנו, כלומר, לערכים שהמדינה מכתיבה להם.

זה יוצר מורים מקובעים, וכלכך נוראיים, שקשה לי לתאר כמה זה מעצבן.

לדוגמא, אני מאחר המון לשיעורים, בגלל שמערכת צילצולים אצלינו מפגרת. (אבל הסיבה לא ממש משנה).

המורה, במקום לדבר איתי על זה, רצה ישר להתקשר להורים שלי. כאילו, מה הקטע לדבר עם ההורים שלי בלי לדבר איתי? מה היא רוצה, שהם ירביצו לי על זה?

זאת דרך האיום שלה, למרות שלי זה לא ממש מזיז, בכל מקרה זה מעצבן, וזה דפוק.

עוד דבר מעצבן בבצפר, הוא שהם לא רק מלמדים אותנו דברים שאנחנו לא צריכים, הם גם מחנכים אותנו לערכים.

עכשיו, מה האלה הערכים האלה? ערכים שהמדינה מכתיבה להם. ערכים, שכמובן, אפשר להתווכח על האם הם נכונים.

אם, נגיד, איש יעשה עבודה על זה שכושים שווים ללבנים, זה כל הכבוד. אם הוא יהיה גזען לצד כלשהו, יעיפו אותו מבצפר.

עכשיו, אם אני אשאל אותם למה אלה הערכים שלהם, הם לא יערכו איתי וויכוח פילוסופי, הם יגידו לי שככה קבעו להם, וזהו זה.

או במילים אחרות, הבצפר שוטף לנו את המוח עוד ועוד לקפיטליזם, כסף וכסף ועוד כסף, שמאל, שיוויון, פמיניזם.

ואני בכלל לא מתעסק בשאלה האם זה צודק או לא צודק, עם חלק אני מסכים, עם חלק לא, אבל זה לא הקטע. הקטע הוא, שעד כמה שדמוקרטית המדינה הזאת, הם שוטפים לנו את המוח למה שהם בוחרים שניהיה.

אסור לזה לקרות.

אסור לנו לתת לבצפר הזה לשתוף לנו את המוח, לאיים עלינו בכך שיורידו לנו ציון.

אסור לנו לסבול את ה3 שנים האלה בשביל לעבור את הבגרות המזדיינת הזאת.

אסור להפסיד במלחמה הזאת.

ולא, זה לא רק 3 שנים מהחיים שנסבול,

כי מי שיפסיד במלחמה הזאת, או שלא יהיה בה בכלל,

כל החיים שלו ישלט על ידי ה"מדינה".

מי אלה המדינה? זה אני, זה אתה, זאת את. אלה אנחנו!

אנחנו המדינה! כולנו! כל עם ישראל! לא האיש האחד הזה שיושב שם על כיסא נוח וכותב לו את החוקים שמשעבדים אותנו אחד אחד.

המדינה הזאת, זה אנחנו,

בוא נעצור את הסבל הלא נחוץ הזה,

והבצפר?

זאת רק ההתחלה.

I DECLARE A WAR!

A FIGHT FOR FREEDOM AGAINST EVERY SYSTEM THAT'S BUILT

TO CONSUME OUR POWER, AND MAINTAINED TO DEVIDE OUR ENERGY!

אני מכריז מלחמה.

אתם איתי?

~הולדר.