היינו מין שלישיה כזאת.

אני, נמרוד, ויובל. כזאת שלישיה של חברים הכי הכי טובים. היינו ביחד ביסודי, התחברנו, ומאוד התחברנו אחד לשני כבר ממזמן, כבר מהרגע הראשון. בכיתה ד' אני עברתי בית ספר ובכיתה ה' נמרוד עבר, ויובל נשאר בקודם. מאז המעבר, הכל השתנה. היינו צריכים להפגש מחוץ לבצפר כשאנחנו בכיתה ו', כל אחד סיפר חוויות, על החברים החדשים, הבצפר החדש, ויותר מאוחר גם על הבנות החדשות. עד כמה שמנסים לשמור במצב כזה על קשר, אין ספק שהוא ניהיה לפחות קצת פחות חזק. כבר לא ידענו הכל אחד על השני, כבר לא הכרנו בדיוק את אותם אנשים, והכל השתנה.

בחטיבה היה אותו סיפור, אף אחד מאיתנו לא היה באותו בצפר. ליובל הייתה חברה. חברה כזאת מכיתה ז' עד י'ב. היא הייתה החברה היחידה שלו, הנשיקה היחידה שלו, והאמת שגם אם ממש רצה, לא היה לו אומץ להפרד ממנה, הוא לא ידע בכלל איך להתחיל עם בנות, הלך לו רק פעם אחת בפוקס, איך יעז להפרד בשביל יותר טובה? לנמרוד לא הלך עם בנות בכלל. לא שזה הפריע לא במיוחד, אבל הוא לא התנשק עד עכשיו, י'ב. הוא אומר שבנות זה ביזבוז זמן, לפחות רובן, ועוד לא מצא אחת שבאמת אוהב ליהיות איתה. מה בקשר אלי? אני לא רוצה להשתחצן אבל אני הייתי מלך בדברים האלה. כבר בכיתה ז' שכבתי עם חברה שלי, ומאז עברו איזה 100 חברות. קצת התלהבתי מזה כשהייתי עם יובל ונמרוד, אבל הם לא ממש התעניינו. בטח כי קינאו ולא היה להם מה להגיד.

האמת היא שזה לא בא בקלות כלכך. בשביל להשיג את כל הבנות הייתי צריך להתאמץ. לפעמים הפסדתי דברים בשביל זה, לפעמים בנות גילו שאני מתחיל עם חברות הכי טובות שלהן בזמן שהן שוכבות איתי, וזה היה קצת לא נעים. אבל זה המחיר שצריך לשלם בשביל לזיין 5 בנות שונות בשבוע, וידעתי את זה. כשהתלהבתי על זה לנמרוד פעם, הוא שאל "תגיד, אתה בכלל נהנה מזה סך הכל?", והאמת היא שלא ממש ידעתי אם אני נהנה, אבל בכל זאת אמרתי לו "תגיד לי מה אתה מטורף? לזיין יותר כיף מכל דבר שאי פעם תעשה".

עכשיו מגיע הסילבסטר. יובל הולך לחברה שלו, יש לה בית ריק. "בטח תזדיינו כל הלילה ברומנטיות", אמרתי עם מין גיחוח שכזה, והוא רק הסתכל למעלה במין ייאוש ואמר לי "אתה בחיים לא תבין הא? אתה פשוט לא מבין". נמרוד כל סילבסטר עושה משהו מטורף עם כמה חברים, אבל משהו מטורף באמת. פעם הוא רץ ערום ברחוב עם כובע של סנטה קלאוס, פעם הוא פרץ לבית כלא והשתין על אסירים מבעד לסוגרים, והפעם בטח יתכנן עוד משהו כזה. אני, כרגיל, אמצא איזה מישהי שאני אפילו לא זוכר איך קוראים לה ונבלה את הלילה בשירותים מסריחים של איזה פאב.

הגיעה השעה 10, והייתי כבר בפאב. היו הרבה בנות שרק מחכות שמישהו יעביר איתן את הלילה בשירותים. האמת היא שתמיד היו כאלה. ראיתי איזה חמודה מהצד. "בר-מן, תביא לי איזה טאקילה איכותית בשביל החמודה בכחול שם", צעקתי בכוונה שתשמע. היא הסתכלה עלי עם מבט ביישני, והתחילה ללכת אלי לאט. היא התיישבה לידי ואמרה, "אז מה, מנסה את השיטות הישנות להתחיל עם בנות?", אני חייכתי, לקחתי את התקילה בשלוק, "עובדה שזה עובד", אמרתי בשקט, וסימנתי לו לעוד שוט.

אחרי שעה וחצי של דיבורים משעממים וחסרי טעם התחלתי להזיז את העניינים. "פאק," אמרתי בקול מתחכם, "היידים שלי מסריחות.. אני חייב לשטוף אותן בשירותים או משהו". היא הסתכלה עלי במבט של קשה להשגה. "אני מתנדנד רצח, יש מצב שתעזרי לי להגיע לשם?", היא הסכימה, וצעדנו לעבר השירותים. התיישבתי שם שותף ידיים, והיא רק לחשה לי "שחכתי את התיק, אני עוד שניה באה". אני ישבתי שם, וחשבתי קצת על מה שנמרוד ויובל עושים עכשיו. חשבתי לרגע על מה שיובל אמר לי. אני זוכר בכיתה ו', עוד הרבה לפני שגילינו את הסקס, איך הכל היה שונה. נזכרתי לרגע איך אני נמרוד ויובל שחקנו מונופול אצל חבר, איך צחקנו על יובל שהוא תמיד בכלא.

אני זוכר איך חסכנו כסף והלכנו למסעדת אכול-כפי-יכולתך וגמרנו שם איזה חצי מגש של בשר עד שהקאנו כולנו בשירותים. אני זוכר איך עשינו את עצמינו הולכים ברחוב עד שהתאספו מסביבינו אנשים ואז התחלנו להרביץ לכולם כמו חולי נפש, עד שבסוף היינו שלושתינו בבית חולים על משהו שבור. אני זוכר איך נסענו לתלאביב בלי שההורים יידעו וקיבצנו נדבות, עד שהיה לנו 100 שקל וקנינו ארוחה במאקדונלדס וחזרנו. האמת היא, שאז נהניתי. נהניתי כלכך שמאז, מאז שגילינו את כל הסקס והבנות, הכל נעלם. הרדיפה אחרי בנות.. אין מה להשוות מול ההנאה הזאת עם החברים.

פשוט קמתי ויצאתי משם. הלכתי בריחוב הריק ופתאום ראיתי מכונית נוסעת עם גג פתוח ומהגג מופיע נמרוד ערום עם צינור מכבי-אש משפריץ מים כמו מטורף על אנשים ברחוב. הוא ראה אותי והם עצרו. "אחי! בא לך לעלות ולכייף קצת?" אמר נמרוד בקול שמח, "נראה לך שאני אוותר על זה?" אמרתי ונכנסתי. הורדתי את הבגדים, והשתלבתי. אחרי כמה זמן, גם ראינו את יובל ברחוב. הוא נכנס וגם השתלב. "אתה לא עם חברה שלך?" שאלתי, "אבא שלה היה בבית והוא לא אוהב אותך כלכך.. אז הכל התבטל. "אתם יודעים?", אמרתי להם, "אני הולך להשתנות." הם הסתכלו עלי במבט מוזר, לא ממש מבינים למה אני מתכוון. "אני לא יודע אם אני אהיה כמוך או כמוך, אבל מה שבטוח, ליהיות כמוני נמאס לי".

וככה, בליל הסילבסטר, עמדנו שלושה חברה ערומים במכונית, משפריצים על אנשים תמימים מים בלחץ ענקי שמרטיב את כולם תוך שניה. בסופו של דבר שוטרים רדפו אחרינו, וגם עליהם השפרצנו קצת, וגמרנו במאסר של שבוע.

זה, בלי ספק, היה הסילבסטר הכי כיף בחיים שלי.

כמו בכל פוסט:

הסיפור לא עלי ולא על אף אחד שאני מכיר, הסיפור הוא המצאה ב100 אחוז.

סילבסטר נעים לכולם,

אני אישית, כמו שהבנתם או לא, שונא את העניין של הנשיקה ב12.

אבל איך שבא לכם, תהנו בכל מקרה ^.-

יום טוב,

~הולדר.