סהר הקטן כבר לא כלכך קטן. הוא כבר כמעט בן 6.

הוא כל יום הולך לגן שלו, שהוא חלק מבית ספר פרטי כזה. סהר לא אהב אף גן, אבל ביחסית לגנים האחרים הוא היה בסדר. בשביל סהר, הכל היה ענקי. כל משחק בשבילו נראה פי 40 גדול מאשר מלנו. הגננות שלו נראות כמו ענק מהלך, כשלנו, הן דיי נמוכות. אח שלו נראה גדול בערך כמו אבא, ושניהם בגודל של בניין, למרות שיש ביניהם הפרש של 30 שנה בגיל. כשאתה קטן, העולם יכול ליהיות הרבה יותר מסובך. אתה מנסה להבין את העולם הענק הזה, ועד שאתה כבר חושב שאתה מבין, אתה ניהיה ענק בעצמך.

לסהר היו לא מעט חברים בגן. הוא היה ילד נחמד סך הכל, למרות שהיה קצת מטורף, וילדים די אהבו אותו. את כולם הוא הכיר בגן, סהר, חוץ מילדה אחת. הילדה הכי יפה בגן. קוראים לה מאיה, זה כל מה שידע. בדרך כלל, כשרצה לדבר סהר עם ילדים חדשים, בא אליהם ואמר שלום, והזמין אותם לשחק. אבל היא הייתה תמיד בצד. יושבת על הספה הקטנה של הגן, ומסתכלת מהחלון. כשסהר בא להסתכל מהחלון, הוא לא הבין ממה היא מתרגשת, כל מה שהיה שם זה מגרש כדורסל וכדורגל של הבצפר, וואדי קטן, עד שנעצר בכביש, ואחריו קניון. פעם סהר התיישב ליד מאיה וניסה להזמין אותה לשחק. "תגידי מאיה", אמר סהר, "בא לך לבוא לשחק איתי בקוביות?". מאיה הסתכלה עליו. היא חייכה ולא אמרה כלום. היה לה חיוך ממש יפה, אבל זה דיי עצבן את סהר שהיא לא עונה. "מה יש כבר לראות בחלון?", שאל סהר. "נוף", אמרה מאיה. והמשיכה לחייך, תוך כדי שהיא מסובבת את הראש לכיוון הנוף שוב. סהר לא ידע מה לעשות במצב כזה, אז הוא פשוט הלך משם, ושיחק עם ילדה אחרת.

יום אחד, ניסה סהר, כשאף אחד לא ראה, לשבת על הספה, בדיוק איפה שמאיה תמיד יושבת, ולהסתכל על הנוף. אחרי בערך 20 שניות שנראו לו כמו 200 שנה, מאיה הגיעה. למרות שהיא ביישנית והכל, היא עמדה ליידו, חייכה כרגיל, ושאלה אותו "סהר, אתה אוהב אותי?". סהר קם, והסתכל עליה במבט מוזר. "אני לא יודע," אמר סהר, "מה זאת אומרת אוהב אותך?". מאיה לא ענתה כמה זמן, ואז אמרה ש"אמא אמרה שאם יש לי חבר, הוא חייב לאהוב אותי. אם הוא לא אוהב אותי, אז אסור לי לדבר איתו". סהר נתן מבט מוזר. הוא לא ממש הבין על מה היא מדברת. "תדברי איתי מחר", אמר סהר, והלך לשחק עם ילדה אחרת.

בצהריים, אחרי שעתיים בערך שנראו לסהר כמו אינסוף זמן, בא אבא לקחת אותו הביתה. באוטו, שאל סהר "אבא, מה זאת אהבה?". אבא חייך לסהר וציחקק קצת. הוא ליטף אותו במהירות תוך כדי שממלמל "הוא כבר גדול הילד שלי". "תראה סהר,", אמר לו אבא, "אהבה זה כשאתה רוצה ליהיות עם בנאדם אחר, וכשהוא בסביבה, הכל ניהיה פתאום יותר טוב". סהר חשב קצת. "אז בגן, כשאנחנו בדיוק מסדרים את הקוביות, אני אוהב אותך?", שאל סהר. "לא לא," אמר אבא, "בנים אוהבים בנות ובנות אוהבות בנים". סהר חשב עוד קצת. "אז אני אוהב את סבתא", אמר סהר. אבא נאנח. "תראה, כשאני אומר ליהיות עם מישהו זה לא רק ליהיות לידו, אלא לנשק אותו, לחבק אותו, ועוד כמה דברים שתדע מהם עוד כמה שנים". "אבל גם את סבתא אני מחבק", אמר סהר. "אז לך שאל את סבתא", אמר אבא תוך כדי שמביא חיוך מרוצה שהתחמק טוב מהשאלה.

אחרי הצהריים, הלכו כל המשפחה לארוחה אצל סבתא. סהר שמח, פה יוכל לברר מה זאת אהבה. הוא הלך לדוד שלו, קודם כל, ושאל מה זאת אהבה. "אהבה!", הדוד אמר בהתלהבות. "אהבה זה הדבר הכי נורא שקיים בעולם, ילד". הדוד הזה התגרש כמה פעמים, למרות שגם את המושג הזה סהר לא הבין במיוחד. "כשאתה אוהב מישהי, אתה רוצה משהו איתה. וכשאתה רוצה משהו איתה, היא לא רוצה משהו איתך, וההפך. אתה מבין?". סהר לא ממש הבין, אבל הנהן בשקט. "ואז," המשיך הדוד, "אתה מנסה להתעלם ממנה, כדי שתראה שאתה לא בעסק וכן תרצה ליהיות איתך, וזה הולך קצת, אבל בסוף היא בכלל עם מישהו אחר, ואתה רק רוצה אותה עוד יותר. לאט לאט אתה שוכח ממנה באמת, ואז היא נפרדת מהחבר בשבילך, כשלך בכלל יש חברה חדשה. ואתה יודע שאתה רוצה את החברה, אז בטח תפרדו עוד מעט, ואתה יודע שאם תיהיה עם ההיא, היא פתאום לא תרצה אותך שוב!". סהר לא הבין שום מילה ממה שהדוד אמר, אבל אמר שבסדר, ותודה רבה, והלך למישהו אחר.

סהר תכנן להגיד למאיה שהוא לא אוהב אותה, כי אם הוא אוהב אותה הוא רק יהיה עצוב. אבל רק בשביל לוודא, הוא הלך לברר אצל סבא. "האהא!", נאנח הסבא, "אהבה, אהבה. אני אסביר לך מזה אהבה. אתה מכיר את זה שמשעמם לך? שאין לך מה לעשות? אז אתה חייב לעשות משהו, לא משנה מה. לצאת לגן משחקים, ללכת לשחק במשהו... נכון?". סהר הנהן, הפעם הוא הזדהה לחלוטין עם מה שסבא אמר לו. "אז גם אנשים מבוגרים עושים ככה," המשיך סבא, "כשמשעמם להם מדי בחיים, הם מחליטים שהם רוצים ליהיות עם מישהי. אהבה זה בעצם כמו משחק כייפי. כמו שאתם משחקים בקוביות, אנחנו משחקים ברגשות". סהר שמח. לשחק משחק עם מאיה נשמע לא רע, זה מה שהוא רצה מההתחלה!

אבל סהר רצה רק לוודא פעם אחרונה שהוא צודק, אז הוא הלך לסבתא. "אייאייאיי", גם היא נאנחה. סהר שנא שכולם נאנחים לפני שהם מסבירים משהו. הוא לא ילד מפגר, הוא רק קצת קטן, והם קצת גדולים. "הרבה אנשים ינסו להסביר לך מה היא אהבה, אבל האמת היא שזה רק תלוי בך", סבתא אמרה. סהר חייך, "כמו שלכל אחד יש חוקים אחרים איך משחקים בקוביות?". "משהו כזה," ענתה הסבתא ולקחה לגימה מהצ'יקו שלה. "אתה צריך לחשוב בעצמך מה היא אהבה בשבילך, ורק ככה היא תיהיה קיימת בשבילך".

סהר הלך הצידה והסתכל מהמרפסת. שם היה נוף הרבה יותר יפה מהגן. הוא היה מבולבל, סהר. כל אחד אומר לו משהו שונה, כשסך הכל שאל מה אומרת איזו מילה. הוא ישב שם והרהר, ופתאום הבין שזה דיי כיף לשבת ליד הנוף ולהסתכל. אולי הוא אוהב את זה. מי יודע. אחרי כמה זמן, שאפילו לא נראה לו ארוך כלכך, כבר ניהיה חשוך והמשפחה שלו הלכה הבייתה. גם בנסיעה חזרה הוא הסתכל מהחלון ולא הוציא מילה, והוא הבטיח לעצמו שמחר יישב ליד מאיה, בלי לדבר בכלל, ויסתכל איתה החוצה בשקט. למרות שבלילה הכל הרבה יותר יפה.

בבית, אחרי שציחצח שיניים, התקלח, ולבש פיג'מה, הוא נשכב במיטה וחיכה שאמא תבוא לסגור לו את האור.

אמא נכנסה לחדר, אמרה לו ליילה טוב, ונתנה לו נשיקה על הלחי.

היא סגרה את האור.

"אמא", סהר אמר פתאום.

היא הדליקה שוב את האור והסתכלה עליו.

"מה חמוד?", אמרה.

הוא הסתכל עליה בחיוך כזה,

"אני חושב שאני אוהב אותך".

~הולדר.