היי חבר'ה.

אז כן גם אני מתגייס. עוד לא ברור מה אני אעשה (סיפור ארוך), אבל זה גם לא קשור לפה כל כך.

מה שבעיקר רציתי להעביר זה שהכתיבה ממש לא תמות, ואני חושב שאפילו ההפך. כל אחד עובר בצבא חוויות כלשהן ואני מניח שזה יתן לי רק השראה ורעיונות להמשך, אז תצפו לעוד פוסטים בסופי שבוע :)

ועוד משהו. אני יודע שאני אומר את זה די הרבה, אבל יש אנשים שאני חייב להם תודה. אני לא אתחיל לתת כאן שמות ואני אפילו אתרץ את זה במשפט מורים: "מי שמגיע לו יודע". אבל ברצינות, תודה ענקית לכל מי שעזר לי במשך השנים, ויש הרבה כאלה. בזכות אנשים רבים הרמה שלי עלתה והגעתי למצב של היום.

נפגש כרגיל בעוד כמה זמן, ועד אז, לילה טוב.

נ.ב.

אני לא עושה את זה בדרך כלל ומתנגד לרעיון באופן כללי, אבל יש שיר שאני מאוד מעריך של אומן שאני גם מאוד מעריך שמתאר את התחושה שלי בזמן האחרון בקשר לחיים ובעיקר לכתיבה, אולי אפילו יותר טוב ממה שאוכל לכתוב לכם. לשיר קוראים "כמה פעמים" של אורטגה, מומלץ מאוד. במיוחד הקטע הזה:

מחזרות עם ההרכב להקלטות שבאולפן

ההצלחה עוד לא הגיעה ואני עדיין כאן

יש לי שאיפות גדולות, מעבר טווח ההבנה

של האומן הממוצע או המבקר הבן זונה

אני לא לבד, מוקף בחברים כמו מתנה

ומצוייד בכשרון ועט וטונה אמונה

נתראה חבר'ה.