בתוך מדבר של מים ים של חול

אין אף אחד 

עם דיונות כלום עמוק שם בשמיים כעס ביד

כי מתוך שלווה גלויה לכל הכל מתפרק

והתקווה כמו ניצוץ של אור שרק מתרחק

וכמו תמיד אפשר מעט מאד למשוך במושכות

והניצוץ עוצר ומהבהב לכמה דקות

לכמה רגעים מריח חיוך הערצה

אך הניצוץ ימשיך להתרחק לאט הוא נכבה

והדמעות נתקעות הן נלחמות כבר לצאת

סתכל, בחוץ אני חי אבל בפנים הכל מת

ברגעים הכי קשים צריך לשמור רק בפנים

אחרת ינסו לדבר ולנחם אבל הם לא מבינים

אז אני עדיין מחזיק , בדמיון נופל ולא קם

יודע שיגיע השלב שבו אגיד–"הניצוץ נעלם" שבמפנים ריק

כולם חולמים על מושלם,אני חולם

שאפסיק כבר להתאפק שהכל יתפרק.

אבל לא סתם כשמסתכלים לשמים הכל מטשטש

הכלום בלתי אפשרי לא משנה כמה נתעקש

אני יודעת ומנסה לא לחשוב שהניצוץ יכבה

כי לא רוצה להבין ולא יודע מה יקרה

~הולדר