הוא חוזר לביתו המבולגן מאוחר

בחוץ קר ובפיו טעם מר

הוא יושב, לוגם וויסקי, חושב על אהבה

לוקח מחברת וכותב תסריט למלחמה

והמילים כבר לא תרופה אלא התמכרות

בהתחלה הן הרגיעו אבל עכשיו גורמות למות

נראות אותו דבר כי מקבילות למציאות

איזה רגעון של בריחה אבל ממש לא השתקעות

הוא מסתכל שעות מהחלון כמו שעשה אתמול

על הגשם החזק ששוטף בחוץ הכל

הוא קצת שמח קצת עצוב, נעזב ואהוב

הכל הולך לפי הצפי, על פניו חיוך של חצי

עוצם עיניו ומפנטז על עוד מצב היפותטי

הכל נבלע בתוך עצמו באשליה של תודעה

"ואם מחר תזרח השמש?",חושב, "אף פעם לא נדע"

~הולדר