אלו הימים שהשחור חודר עמוק..

אלו הימים שהירח הלבן מסתתר מאחורי עננים שחורים וגם הגשם שבתוכם שוכב ולא יורד. העולם הגדול פתאום נראה כל כך קטן והילדות הרחוקה נראית פתאום כל כך קרובה. באלבום התמונות של החיים אתה נזכר ומתגעגע לאלו שנעלמו לאט אל הלא נודע, מתפוגגים בחשכה בשיגעון בלתי ניתן להבנה לאנשים שפויים למחצה. אלו הימים שבאלבום תמונות יהיו רק כי לא תוכל לשכוח מהם. יהיו כי לצערך הם במוחך תקועים קוץ שלא ייצא, כמו צלקת. אלו הימים שכשתסתכל עליהם יעלו בך דמעות לשבריר שניה, עד שתעביר מהר את הדף ותסיט עצמך למחשבות אחרות ומתוקות.

אלו הימים בהם תסתכל לאופק ולא תראה כלום, ותשאל את עצמך איך בחרת ללכת דווקא בהם, דווקא לפה. אלו הימים שתפנטז על חיים אחרים ועל נשים כמלאכים שיצילו אותך מהמצב, ייקחו אותך בידיהם שבור כחיה פצועה, ויובילו אותך אל השלמות שגם היא נראית פתאום מייאשת.

אתה נשארת תמיד ענק, זה העולם והאנשים נהיו קטנים, שנס מותנייך ואל תפחד לנצח את החיים.

אלו הימים בהם השחור חודר עמוק.

~הולדר.