הוא חוזר לביתו המבולגן מאוחר

בחוץ קר ובפיו טעם מר

הוא יושב, לוגם וויסקי, חושב על אהבה

לוקח מחברת וכותב תסריט למלחמה

והמילים כבר לא תרופה אלא התמכרות

בהתחלה הן הרגיעו אבל עכשיו גורמות למות

נראות אותו דבר כי מקבילות למציאות

איזה רגעון של בריחה אבל ממש לא השתקעות

הוא מסתכל שעות מהחלון כמו שעשה אתמול

על הגשם החזק ששוטף בחוץ הכל

הוא קצת שמח קצת עצוב, נעזב ואהוב

הכל הולך לפי הצפי, על פניו חיוך של חצי

עוצם עיניו ומפנטז על עוד מצב היפותטי

הכל נבלע בתוך עצמו באשליה של תודעה

"ואם מחר תזרח השמש?",חושב, "אף פעם לא נדע"

~הולדר

אולי לא תאמיני, זו לא את, זה אני

זה לא רק מצברוח או משחק פיוטי

וכן זה אמיתי, אני לא בנוי עכשיו למשהו רציני

להיות איתך מרגיש לי כמו להיות עם עצמי

אין לי את הלב לשמוע אותך בוכה מרחוק

אז כותב לך פה מכתב, מדמיין עולם אחר ,מתוק

את בעולם שלך עוד שם, אני עדיין פה

אחרי מקלחת שוב מזיעה זיעה קרה על ראשי

רוצה רומנטיקה זולה ומינית חסרת כלום

בתוכך, ככה נראה, אבל בתוך עולם אחר, אטום

את כנראה חושבת שאני חרא, אני כבר לא חושב

רק מרגיש תמיד לבד ושאותך אוהב .

 ~הולדר

אני אוכל סרטים ויש לי חלומות רעים

ואני מתפוצץ כי אין לי זמן לכתוב יותר

להוציא את כל החרא אל הדף במילים

רוצה לחזור למציאות, אני רוצה להתעורר

אתם הרבה, אני אחד, אני הולך לישון לבד

ושום כתיבה לא תעזור, אולי רק אם אכתוב בס"ד

האווירה רכה כמו בד אבל רוצה כבר להוציא

אני חושב עכשיו עלייך וזה כל כך לא אחראי

הסיפורים כמו עלי שלכת והשירים כמו מים

כי אין זמן והכל מבפנים צועק 'תוציא אותי בינתיים'

אין לי זין לכל זה ויש לי פאק שאני רואה

שמתגבר ומתפתח ואומר שהוא תמיד יהיה

אז תגיד לי מה יהיה אני רואה שהחיים

משתנים בקצב אחיד לחיובים ולשליליים

ומתוך החרא עולה חיוך קטן – אני מאושר

כי בחיים לא היה מתוק – אם לא היה גם מר

~הולדר

הירח היה חצי מלא וברונו הרגיש שחשכו עיניו.

הוא נפל בכוונה על הגב ועצם את עיניו. כולם כבר חשבו שמת או התעלף, אבל האמת היא שהפיל את עצמו בכוונה. הוא הרגיש אולי ניצוץ שמחה קטן בלב בין ים ענק ושקט של כלום .כל הצעקות ששמע ברונו כבר לא הזיזו לו, וכל מה שברונו הרגיש היה כלום ענק של אכזבה .

בתחילת החורף ברונו פגש את ליסה. כל זה קרה בתחנת רכבת סואנת בעיר גדולה שבה רק ברונו גר. ברונו עמד על הרציף ובדק את שעונו כל דקה בערך. הוא אדם לחוץ למדי. היה מאד חשוב לו לעלות על הרכבת הנכונה. לא רק בגלל שרצה להגיע בזמן, אלא כי היה לו חשוב מאד להיות לפי התכנון בקבע מראש. ליסה עמדה מולו והוא כהרגלו בחן אותה לפי המראה. הוא מאד נהנה מלנסות לשפוט אנשים לפי רושם ראשוני ביותר. הוא הסתכל עליה במבט מחויך וחשב שהיא בטח אישה בלי הרבה הערכה ומשמעות. הוא חשב שהיא אישה די ריקה שנאחזת בדברים ריקים שמשתנים להם מפעם לפעם .

ברונו היה כל כלך שקוע בבחינה שלו שלקח לו יותר מדי זמן להגיב לבחור שבא ולקח לה את התיק. ליסה גם היא הייתה מופתעת ולהפתעת ברונו היא התנגדה כל כך חזק שהתחלקה לאחור ונפלה על הפסים. השודד גם הוא הופתע וברח במהירות משם. ברונו מיד קפץ אל תוך הפסים . כמו שהזכרתי קודם, התחנה הייתה סואנת וברונו הציל את ליסה אך לפני שהספיק לצאת בעצמו ממקום הפסים רכבת עברה ולקחה איתה את יד שמאל של ברונו. אולי זה היה מזויף או בהתאם לנסיבות , אבל כליסה הייתה מעליו ושאלה בפחד מלא דמעות אם הוא בסדר, הוא חשב שהיא הדבר היפה ביותר שראה בחייו.

ליסה החלה לנשק את ברונו, דבר שהיה מרגש ביותר בעיניי הסובבים. אנשי האמבולנס היו צריכים ממש לדחוף אותה בכוח הצידה כדי להגיע אל ברונו ולפנות אותו . ליסה מאז הגיעה כל יום לבית החולים כדי לבקר את ברונו,  ורוב הפגישה שלהם הם התחבקו בשתיקה .

אולי בגלל שפחדו להכיר זה את זו ולהתאכזב מדבר כל כך יפה . ברונו היה תמיד אדם שמגדיר את הדברים שעובר, אבל במקרה הזה הוא נמנע מכך. הוא הרגיש שלליסה יש מין ... השפעה נסתרת עליו. למרות שלא דיברו היה ברור להם שלא רוצים לעזוב אחד את השנייה, ובאיזשהו מקום שגם לא יוכלו להמשיך לחיות ביחד בשתיקת נצח.

ממש מעט זמן לפני שברונו השתחרר מבית החולים, ליסה אמרה שצריכה לדבר איתו. היא אמרה שלא יכולה לחיות יותר עם האשמה ושהיא נוסעת רחוק לכפר עם שם מסוים בלב מדבר נקי מאדם. ברונו לא אמר דבר ונתן לה ללכת, אך ליבו כמעט ונשבר לרסיסים כשראה את צילה נעלם מבעד לדלת. הדמעות עמדו לו בגרון והוא הבטיח לעצמו שאחר שישתחרר הוא יגיע אליה. הוא זכר את השם של הכפר ואחרי כמה רגעים החל לחפש את המקום באינטרנט ולתכנן לעצמו מסלול.

אחרי שכבר נסע באוטובוס והגיע לפתח המדבר השומם הוא ידע שהמשימה שהציב לעצמו קשה הרבה יותר ממה שחשב. הוא היה רגיל לעיר שבה יש תחבורה וסדר ושיכל להגיע לכל מקום עם קצת ידע קודם על זמנים, אבל שם הכל היה אחרת. הכפר שליסה נמצאת בו הוא מקום של אנשים שבאו להתבודד ובשביל זה עברו את המדבר הגדול והחם לבדם. הוא בהה כמה דקות בנוף, הידק את רצועת תרמילו, והחל ללכת כעיוור אחרי מטרה אפלולית .

ברונו עבר במדבר בקושי רב. החום הבלתי נסבל התיישב על ראשו כאילו בכוונה והמים ששתה היו בכמות גדולה מששתה מעולם. למרות שהיה קשה לברונו ולא היה בסביבתו השגרתית והמוכרת, הוא בכלל לא חשב על זה, ואם כן חשב דאג להדחיק את ההרגשות שלו. הוא לא האמין במטרתו ולא היה קשור אליה באמונה שלמה , אלא היא הייתה חרוטה בתוכו כמו צלקת שאי אפשר להפטר ממנה.

אחרי כה ימים של קושי, המים שלו נגמרו למרות התכוננים בגל שפשוט לא הבין עד כמה חם ויבש במדבר. הוא חשב על כך שהשם השני לגמל  "ספינת המדבר" הוא שם חכם, כי המדבר היבש דווקא דומה מאד לים שקט של כלום שאי אפשר לברוח ממנו. צריך לחצות אותו בחוכמה ולשרוד ואין דרך חזרה שנמצאים בלב ים.

למזלו ברונו ראה אישה מבוגרת יחסית אך יפה להפליא שלפי בחינת המראה הראשונית של ברונו היא נראתה רצינית וממוקדת למדי, קצת כמו ברונו עצמו. הוא ניגש אליה והסביר לה שהמים שלו נגמרו. היא אמרה שזה גם קרה לה בפעם הראשונה שהלכה לכפר המתבודדים ושתשמח לתת לו מים ולהתלוות אליו לדרך. קראו לה לילה, היא הייתה דברנית גדולה בעלת דעות מגוונות על דברים רבים וברונו נהנה להסתכל עליה ולשמוע את דבריה. הם היו בראש דומה ברוב הדברים וכנראה שגם בטעם היופי האנושי כי בערב אחד לילה ניסתה לנשק את ברונו. ברונו הזיז את ראשו ואמר שליבו נמצא במקום אחר. לילה נראתה קצת מאוכזבת אבל ניסתה להראות כאילו ממשיכה כהרגלה ורגשותיה לא נפגעו .

ברונו הרגיש קצת אשם בכל הסיפור אז הוא החליט שהוא יעשה מעצמו אדם גרוע, הוא חשב שאולי בצורה זו לילה תתעודד. הוא רבו לא מעט ולילה באמת נראתה כאילו הפסיקה להעריך אותו, וברונו היה מרוצה מהמהלך למרות שבהחלט היה עצוב על כך . כשכבר הגיעו לכפר ברונו הרגיש מאושר. הוא רץ לתוכו והחל לשאול אנשים בלהט אם ראו את ליסה. ההרגשה שבסוף משימה הכל הצליח ונותר עוד רגע אחד ומשני אחד לשלמות נקרא סיפוק, וברונו אולי בפעם הראשונה בחייו הרגיש סיפוק מלא. סיפור שעשה לו צמרמורת. סיפוק שאליו מנסים להגיע עם סמים וחומרים שנכנסים הישר לדם ולמות, אבל סיפוק אמיתי הוא הסם שמוכיח את עצמו הצורה הכי טובה. כשברונו ראה את ליסה הגישה שלו לדבי כל הסיפוק השתנתה, כשראה את ליסה מחובקת בנשיקה עם מישהו ששכב לצידה בחיוך. האכזבה והעצב מילאו אותו, וברגע אחד כל האושר הפך לרצון להעלם, לרצון לא להרגיש, להרצון להעלם בתוך שום דבר.

הירח היה חצי מלא באותו ערבוברונו הרגיש שחשכו עינו אנשים רצו לבדוק מה שלומו למרות שנפל בכוונה. דם ליסה הייתה מעליו עם פרצוף מלא פחד ודמעות. רק לילה נשארה בצד, הסתכלה במבט אדיש. כל מה שברונו הרגיש היה ים ענק של אכזבה אולי רק ניצוץ קטנטן של שמחה. אחרי כל מה שעבר במדבר ולאחר שוויתר על לילה היפה הוא עדיין הרגיש שליסה אחד הדברים היפים שראה, אך זכר שחשב כשראה אותה בתאונה ראה את הריקנות שבתוכה. כך טבע ברונו לאט לאט בים-מדבר האכזבה שבו כשחשב שעוד בבית החולים ידע שככה בשתיקה, הדברים לא יישארו כמו שהם .

וכך, ברונו בעל היד האחת מתעלם מהעובדה שליסה מעליו בוכה ביופי אדיר. ברונו מהנקודה ההיא התנתק מכל דבר שראה כאשר מנסה לשמור את הראש מעל מי הים המדברי שלו . אבל בתוך הים השחור והשקט ראה, כמו שהזכרתי קודם, ניצוץ קטן של שמחה.

אתם שואלים למה? גם אני לא בטוח. אולי בכל זאת בגלל שליסה שהייתה מעליו. אחרי הכל, הייתה לה מין...השפעה נסתרת עליו .

~הולדר