פתאום כמו תמיד עולות לי כל הרגשות

מתחילות כך בקטן אבל מהר הן מתרבות

אני יודע שיתעצבנו שאני כותב עוד שיר

אבל אני רוצה לצעוק ולהדביק אותן לקיר

אז אני מסתכל קדימה אל הכלום הלא נודע

ובאחורה הכל נראה כל כך עלוב, מה נשתנה?

וכל דבר שמתחיל נגמר, הכל עובר אם לא עבר

עיניים עצומות היום, המחשבות כבר במחר

מכירים את זה שהכל נראה לכם כלכך ריק

אין הרבה מה לעשות, אתה יושב ורק שותק

ומסתכל על הכל עובר, מחפש תרופה

ואז מקיא על דף את המילים בביט בלי מנגינה

והכיבה כל כך כואבת כי הכל עכשיו נגמר

אתה נופל על המיטה, לא יודע מה נותר

כי אין דבר שמחזיק וכל הדברים עפים לאט

עם הרוח הקלה, אתה רק מסתכל, אתה לבד

הרגש הבסיסי נעלם כי הוא עבר למשהו אחר

אבל אתה עדיין כמו תמיד מרגיש שמשהו חסר

אתה חושב מה יכול למלא אותך במשמעות

ואז ישר האהבה עולה וזאת הרי גם שטות

אז סותם ת'פה הולך יפה אוכל ת'חרא מבפנים

והדבר שמעודד זה מחשבות עם מבט לכוכבים

זה ללכת לישון אחרי שהכל יצא ורק לזכור

שאתה יודע שכל זה זמני. אולי מחר זה יעבור

~הולדר.

היי חבר'ה.

אז כן גם אני מתגייס. עוד לא ברור מה אני אעשה (סיפור ארוך), אבל זה גם לא קשור לפה כל כך.

מה שבעיקר רציתי להעביר זה שהכתיבה ממש לא תמות, ואני חושב שאפילו ההפך. כל אחד עובר בצבא חוויות כלשהן ואני מניח שזה יתן לי רק השראה ורעיונות להמשך, אז תצפו לעוד פוסטים בסופי שבוע :)

ועוד משהו. אני יודע שאני אומר את זה די הרבה, אבל יש אנשים שאני חייב להם תודה. אני לא אתחיל לתת כאן שמות ואני אפילו אתרץ את זה במשפט מורים: "מי שמגיע לו יודע". אבל ברצינות, תודה ענקית לכל מי שעזר לי במשך השנים, ויש הרבה כאלה. בזכות אנשים רבים הרמה שלי עלתה והגעתי למצב של היום.

נפגש כרגיל בעוד כמה זמן, ועד אז, לילה טוב.

נ.ב.

אני לא עושה את זה בדרך כלל ומתנגד לרעיון באופן כללי, אבל יש שיר שאני מאוד מעריך של אומן שאני גם מאוד מעריך שמתאר את התחושה שלי בזמן האחרון בקשר לחיים ובעיקר לכתיבה, אולי אפילו יותר טוב ממה שאוכל לכתוב לכם. לשיר קוראים "כמה פעמים" של אורטגה, מומלץ מאוד. במיוחד הקטע הזה:

מחזרות עם ההרכב להקלטות שבאולפן

ההצלחה עוד לא הגיעה ואני עדיין כאן

יש לי שאיפות גדולות, מעבר טווח ההבנה

של האומן הממוצע או המבקר הבן זונה

אני לא לבד, מוקף בחברים כמו מתנה

ומצוייד בכשרון ועט וטונה אמונה

נתראה חבר'ה.

הוא מצא את עצמו מתעורר על הרצפה

בבית בלי שום דבר חוץ מקירות ותקרה

שקט כל כך שקט שכבר שומעים צפצוף

הוא הסתכל על עצמו, אין בגדים על הגוף

הוא הסתכל סביב, ניסה להבין איפה נמצא

הכל לבן בלי כתמים על הקירות והרצפה

הוא צעק לעזרה ואין תשובה מאף אחד

דיבר במקום לחשוב כדי לא להרגיש לבד

הבית היה קטן, מורכב משני חדרים בלי חלון

לא היו ספות, מקרר, כסאות, שולחן, ארון

הוא כל כך רצה שעוד מישהו יגיע, שיהיה לחברה

מאז שהוא שהופיע שם חשב ששום דבר לא השתנה

ועברו חודשים, לפחות ככה היה נדמה

והוא בכה והוא צחק והוא שכב והתענה

ורק חשב על איזה מישהו שיבוא אליו

את כל הבדידות של עצמו נשא על הגב

ישב והסתכל למטה עם עיניים עצומות

וביקש מאלוהים שיפסיק אותו לענות

הוא בדיוק נרדם וחלם חלומות רעים

וכשקם ראה עוד מישהו שוכב, עוד תמים

הבחור השני קם ונדהם מאיך שהוא הגיע

הותיק חשב כמה שטוב שהוא הופיע

אך כשאמר את מה שהותיק אמר בהתחלה

הותיק התייאש, כבר העדיף את הבדידות ולה קיווה

~הולדר.

בדירה חסרת כל חושב לעצמי
מה בדיוק הוא שקר ומהו אמיתי
הכל קורה כה מהר שנדמה דמיוני
וכל אחד מהחבר'ה פה איתי

חברים מדברים ופתאום זה קורה
מהר מדי מעכשיו זה יהפוך לפאסה
נוסעים אל הלא נודע עם חלק ממך
מתקשרים ומשאירים גיצים באפלה

וההיא חדשה, הישנה רק בראש
אחרי זמן לא נגמר זה נהפך לנדוש
רגשות מתמלאים וצריך להוציא
כמו תמיד זה יוצא רק במלל אישי

הם נופלים כמו זבובים נכנסים לתאים
וזה לא שזה רע זה פשוט לא מתאים
מאחורי סורגים אין הרבה מקום לדעת
רק לנסות קשה לחשוב בתוך כל הרעש

ובדירה חסרת כל אני חושב לעצמי
מה בדיוק הוא שקר ומהו אמיתי
הכל קורה כה מהר שנדמה דמיוני
וכל אחד מהחבר'ה כבר מספר סידורי

~הולדר.

בהצלחה לכל המתגייסים