ואוו, כמה שזה מזכיר.
חבר נוהג, עושים תאונה. כולם בלחץ.
כמה שזה מזכיר.
המדריך של ילדים בשכבה שלי היה מעורב בתאונת דרכים, הוא נחבל בראש.
כן, אני לא מכירה אותו אישית. אבל זה מישהו מהבי"ס שלי, מישהו שקרוב לחברים שלי.
הוא הרביעי מבוגרי בי"ס בכמה שנים האחרונות שעבר תאונת דרכים. המנהל דיבר איתנו על זה היום. היינו בבי"ס, בגלל התיאטרון.
זה מוזר.
הם כולם במצב רע, ואלוהים, אין לי איך לעודד אותם. אבל הם יעברו את זה, הוא יעבור את זה.
נכון?
אבל זה מזכיר, זה מזכיר את זהר.
זהר הוא מישהו מהקיבוץ שלי, בוגר בי"ס. הוא חזר ממסיבה שיכור, ומישהו אחר מהקיבוץ נהג. זהר שכב מאחורה. אני לא זוכרת בדיוק למה, אבל הנהג נתקע בעמוד. זהר קיבל מכה בראש. זה היה מיד אחרי שהוא חזר מהצבא, אז הוא נחשב כאילו הוא מת בצבא.
אני זוכרת את זה, זה היה בלילה שלפני היום של הבת מצווה שלי.
זה מוזר.
פתאום יש עוד קבר בחלקה הצבאית,
פתאום יש עוד פנים ביום הזכרון לחללי צה"ל.
זה מוזר.
לא יודעת, מישהו מהקיבוץ. גם אם לא הייתי בקשר איתו, עבדתי אצל אמא שלו. זה מוזר, זה קשה.
אבל די.
אני רק רוצה שלא יהיו עוד מקרים כאלה.
אני יודעת שהמדריך יתגבר על זה, ועם זהר אין כבר ממש מה לעשות.
אוח, וזה מזכיר את התאונה עם הטרקטורן שהייתה ביום שישי, שבן 14 נהרג.
רציתי לכתוב פוסט שמח על פורים, רציתי לכתוב פוסט שמוקדש לבנות שהן הכי אחותי. אבל זה יידחה, אני לא אכניס את הכל בפוסט הזה. אולי מחר אני אכתוב פוסט עם כל הדברים. אולי.
המשך פורים שמח לכולכם, אני מקווה.
תשמרו על עצמכם, בבקשה. תהיו זהירים, לא מתחשק לי לשמוע על עוד מקרים כאלה.
תזכרו שאף אחד לא מחוסן מזה. אף אחד.
3>
טלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
