איזה מזל שיש את הבטן -

קוראים יקרים, חביבים אהובים ומופלאים,

אני יודעת שזנחתי לאחרונה את הבלוג. נו, מה אני אעשה. אני לא הבן אדם הבנוי לקשר עמוק ומחייב. אולי לא היה הזמן, אולי לא היה הרצון. אבל די עם תירוצים בפוסט הזה, יהיו פוסטים אחרים בשביל זה.

3>

טלם.

לא, לא התבלבלתי בתאריך. בכלל לא. היום [למי שלא יודע, בורים שכמוכם] 1 במאי, ומי שרואה גם את כל ה"1 במאי - אני פועל גאה" גם בטח יצעק "אההה! פועל גאה! נו, כן, זה..".

אז אל תהיו מטומטמים ותצעקו סתם, כי חבל על הקול שלכם, ותנו לי לדבר.

1 במאי - חג הפועלים. בצורה משמעותית אבד מערכו [ושלא תחשבו שאני שופטת "אבד מערכו" רק על פי כך שזה לא הםך לנושא החם בישרא *וחבל*]. כמובן שגם אני הייתי יכולה לדעת בגדול כלום על היום הזה. אבל לא - אני יודעת. למה? כי הייתי בצעדה ובעצרת. בכל אופן, היו בעצרת כמה נאומים, על זה שפעם הכירו בחג כחג לכל דבר, וניתן היה יום חופש - וכיום לא. על זה דיברתי כשאמרתי שהוא אבד מערכו, ד"א.

אז כמו שכבר ציינתי קודם - היום, בזמן שרובכם [ואני לא מכלילה, כי בטוח שחלקם קוליים ביותר ועשיתם משהו מאגניב(:] בהו במחשב או בטלוויזיה כמו זומבים, לא כמו זומבים, מה זה משנה? אני נסעתי לי לת"א. עליתי לי על אוטובוס תנועתי, עם חולצת תנועה [חולצה כחולה, שרוך אדום] ובכללי עוד קצת פריטים אדומים על הגוף. באוטובוס כמובן היו עוד אנשים עם חולצות תנועה [חולצות כחולות, שרוכים אדומים] וכמה פריטים אדומים על הגוף. שמיהרו לחקור את החטניקית, הפליטה מהקיבוץ/קן. תלוי איך מגדירים "קן" שלא נראה כמעט באירועים תנועתיים. חוץ מזה שגם הייתי קטנה ולא מהבוגרת [כתה ט' ומעלה], אבל ניחא. מובן שלמראית עין היו אלו חבורה של אנשים די מטורפים, אבל עם הזמן הם אפילו התגלו כנחמדים, ואפילו לא נושכים!

בתחילת הצעדה הייתי *די* בהלם. אתם יודעים, מפעל תנועתי ראשון וזה, קטנה יחסית לכולם, מלא רעש.. אה! וגם כל התנועה הייתה [ז"א,זוגרת] - גם הקינים הערביים! אז אין סיבה שלא להיות בהלם. אבל לאט לאט [ובזהירות] השתחרר הלחץ, וכבר הרגשתי הרבה יותר בסדר.

ואז, כשכבר נרגעתי, התחיל מורל מחוזי. כן, כן, רועש הרבה יותר ומפחיד לא פחות. [בעיקר עם כל הסיסמאות לאחד במאי, שאין לי כוח לפרט עליהן].

אבל אחרי שלומדים סיסמאות ולומדים לצעוק אותן גם בזמן הצעדה הכל נראה הרבה יותר טוב. [וגם אחרי שמכירים כל מיני אנשים. חלקם הזויים יותר, חלקם פחות. אה, וגם רואים כמה מוכרים]

והגענו לעצרת, וכמובן שאנחנו היינו ממש מגניבים יחסית לכולם. ואנשים דיברו [ואין לי כוח וזמן לפרט על מי ומה], והיה ממש מעניין.

והופיעו כל מיני להקות, בינהן גם להקת הנוער העובד והלומד. ששרה כל מיני ששירים שאני יודעת את המילים שלהם! אע, כמה מרגש! ולקראת סוף העצרת, מתחיל קטע ריקוד ואני רואה חניכה לשעבר של אחותי, מקן בב"ש [מהקיבוץ שהיא הדריכה בו, לא משנה] עולה על הבמה! [היו שתיים, אבל אחת שאני באמת מכירה]. וזה גם היה ממש מרגש. והלכתי אליה אחרי העצרת ודיברנו, והיה כ"כ כייף לראות אותה.

ובאמת שאני עכשיו זיבלתי בעיקר על שטויות [מפעלתנועתי ראשון, מותר לי] ולא על היום הזה. אבל היום היה בסימן התאגדות נוער נגד ניצול שהתנועה תומכת בו ונלחמת למענו [כי לנו אכפת].

ונערים עובדים לא שאני מאמינה שיש באמת כאלו שקוראים כאן - אל תתנו שינצלו אתכם.

3>,

טלם.

שמרגישה שהיא באמת עשתה משהו היום.