איזה מזל שיש את הבטן -

מיציתי.

מיציתי כאן את הכל.

מיציתי את הבי"ס,

מיציתי את השכבה [שמגעילה אותי כל פעם מחדש],

מיציתי את המורים,

מיציתי את השכבה המפגרת שלי בקיבוץ,

מיציתי את כתה ח' [שסוף סוף נגמרה],

מיציתי את החדר הזה - הגיע הזמן לשנות אותו,

מיציתי את תחושת המיצוי הזו.

ולזה, אין לי מה להוסיף.

נאמר כבר הכל - אין לי מה להוסיף לזה.

ואתם יודעים מה? מצד אחד, אני כ"כ מאוכזבת שאני צריכה לסבול את זה, את כל הצביעות של השכבה המזורגגת הזאת עוד שנה, אבל לפחות אני יכולה לשמוח, יש לי רק עוד שנה.

חופש נעים, גם כן.