'הופפפהה, מיסטי לכבוד מי את משקיעה?!'

'איי איי כולה קצת איפור.. חח'

'אוקי אם את אומרת..'

'חח נו תפסיקי אמא'

איזה עצוב אפילו אמא שלי עלתה עליי! טוב, למי אכפת? ירון שווה את זה, ואפילו יותר. הגעתי, הוא ישב על הספות בחוץ עשיתי כאילו לא ראיתי אותו, הוא ניפנף לי לשלום, הלבשתי על עצמי את החיוך הכי מתוק שיכולתי וניגשתי. רציתי לנשק לו את הלחי והוא בדיוק סובב את הראש כך שיצא שהיינו פנים מול פנים ממש קרובים, במזל הסטתי את הראש וניצלתי מהשניה הזאת של בלבול, הוא נישק לי את הלחי;

'שלום יפהפייה'

'גם אתה דיי בסדר..'

'חחח תוקפת!'

'גם לי מותר לפעמים.. לא רק לך (:'

'אחחחחח אל תגרמי לי להגיד דברים שאני אתחרט עליהם..'

'אני מתקרבת למטרה שלי, מה?'

'חחחח נוכלת..'

נכנסתי למטבח, שמתי את התיק יצאתי לכיוון הבר. הוא נכנס;

'יפיופה תעשי לי טובה..'

'בכיף מאמי'

'קודם כל תביאי חיבוק'

אלוהים איזה חיבוק... איזה ידיים, איזה זרועות אפילו הציפורניים שלו עושות לי את זה!

'ותמלאי לי.. מממ.. קורונה, קולה ומים..'

'אבל לא ממש חסר.. בכלל לא חסר חח'

'נו אל תהיי כבדה'

הוא קרץ לי, אמרתי לעצמי "נו טוב, את לא ממש סובלת!", הבאתי בקבוקים והתחלתי למלא, הדפיסו לו בון (הזמנה), והוא היה צריך משהו מהמקרר שבדיוק מילאתי, הוא שלח יד ליטף את הרגל מהברך עד לפנים של הירך, רררררררר באותה שניה, רציתי שלא יפסיק שכולם יעלמו ונהיה רק אני והוא, שהגיל לא יהיה חשוב, שייקח אותי ויעשה בי כל מה שהוא רק רוצה!      אבל הוא הפסיק, לקח את היד, לקח בקבוק וחזר מעבר לבר.. סיימתי את שלי והלכתי, מאוכזבת..

קצת אחרי זה, התחלתי לעשות את העבודה שלי, נתנו לי מגש, לא יציב במיוחד, הייתה עליו כוס עם לימונענע גרוס (לכל התוהים - לימונענע גרוס זה מן מיץ ירוק מלא בחתיכות קטנות של נענע) בכל מקרה, מישהו דחף אותי וכל הלימונענע נשפכה לי לתוך הגופייה. נכנסתי למטבח;

'אווווףף תראה מה שפכו עליי!!'

ירון במקרה היה במטבח;

'אולי תיתן לי את החולצה שלך?'

'הייתי רוצה שתלבשי את החולצה שלי בסיטואציות אחרות..'

'וואו גם אני אבל כרגע כל מה שיש לי במלאי זה לימונענע גרוס על החזייה, סורי!'

יצאתי מייבשת וממש שנאתי את עצמי על זה, אבל זאת הציניות המסריחה שלי, ככה אני בעצבים.. בכל מקרה, הוא עוד זורק פה ושם בקטנות, ליטופים, פלירטוטים, נגיעות, נשיקות..

אני רוצה אותו, כל-כך רוצה.

מור. מור, מור, מור, מור.

אני לא מפסיקה לחשוב עליו בזמן האחרון.. כל דבר מזכיר לי אותו, כל דבר ודבר.

הוא לא מיוחד, למען האמת יש עוד 100000 כמוהו, אבל הנסיון שלו, הוא יודע מה בדיוק אני רוצה, ואיך וכמה ולמה, אני הופכת לבובה שלו כשהוא רק מסתכל עליי.. למה אור לא יכול להיות כזה?.. טוב, גם אם אור יהפוך להיות כזה בן לילה, זה לא יניא אותי מליישם את החלטתי. סופית, אני נפרדת מאור. זה לא פייר, לא לו, ולא לי.

ומי עוד חזר לתמונה היום?..

האקס המיתולוגי. עידו, לצורך העניין. ה'התאהבות' הראשונה, היינו חברים כ-4 חודשים.. תקופה יפה... מאוד יפה. נפרדנו מסיבות מטופשות, מזלי שלמדתי לקחים.. דיי הגיע לי, האמת.

בכל מקרה, אחרי העבודה, יצאתי דרך הרמפות, וראיתי כמה חברים.. החלטתי להישאר איתם, חברים שלא הייתי איתם המון המון זמן, ביניהם - עידו. מסיבות לא ברורות, אני ועידו לא מדברים.. מאז הפרידה ניסינו להישאר בקשר אבל זה פשוט לא הלך.. עכשיו, כשנינו עברנו הרבה מאז אותה תקופה.. אני דיי רוצה לחזור להיות איתו בקשר.. למרות שזה סתם מיותר, כי זה סתם עוד ידיד ואנחנו לא "בריב" או משהו כזה.. אבל עדיין, הייתי חייבת לנסות לשבור את הקרח;

'אמא שלך זונה צ'צ'נית!'

'מה ההבדל בין סתם זונה לזונה צ'צ'נית..?'

'שהיא צ'צ'נית!'

לא יכולתי, נקרעתי מצחוק!! כשהלכנו אני ועוד ידיד.. היססתי, להגיד לו שלום, לא להגיד לו שלום? רציתי, לא היה לי מה להפסיד.. אבל אז ידיד שלי שם עליי יד ומשך אותי לתחנת מוניות.. נופפתי להם לשלום והלכתי..

אז.. אני ממש נואשת. אני לא יודעת מה לעשות עם ירון. ידיד טוב אמר לי;

'בא לו עלייך אבל המצפון שלו מציק לו'

אולי זה נכון.. ואולי.. טוב.. מה עוד יכול להיות? איזה אינטרס יש לו לשחק בילדה קטנה?

מור, טוב.. מור זה עניין נצחי.. הוא תמיד יהיה הנחמה המינית שלי.

ואור בקרוב יהיה היסטוריה, ואני אומללה כשאני אומרת את זה.. אני אוהבת אותו.

אה! זוכרים את פינרצ'וק? טוב, הוא עובר כל גבול;

'את יודעת שאני אוהב אותך'

'בטח שאני יודעת! חחח'

הוא ניסה לנשק אותי;

'מאמי זה לא מתאים, יש לי חבר!'

'אני מצטער.. חשבתי שאת בעניין..'

'טוב.. טעית.'

והלכתי! זה היה משפיל, הוא היה קצת שיכור וליד חברים שלו..

ועידו... מממ.. אין לי מה להפסיד...

או שכן?

הפוסט עלוב היום, אני מודעת לזה.. אבל בקרוב יהיה עוד עידכון (כשאני לא אהיה מסריחה מלימונענע, סיגריות ובירה)