את מאבדת את כל האשתונות שלך, מתחרפנת,

מרגישה כמו חבל שבכל צד משהו אחר מושך אותך,

נאבדת, לא יודעת לאיזה צד ליפול,

כל צד מושך חזק יותר,

לא יודעת אם טוב לך או רע לך, משתגעת,

הפוכה לגמרי, כיאילו תפסו אותך, ניערו ואת נשארת שם מכווצת,

מפחדת להרים את הראש ולהסתכל,

להביט בעיינים חומות מווריקות,

מאופקת.

והמחשבות האלו שמשוטטות סבביך, נוגסות בך, מכאיבות, מציקות,

הראש שלך כלכך קבור בהם שלרגע את שוכחת שהם רק מחשבות.

"הלכת לים, חיכית לי ולא באתי,

כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות."