אני לא יודע בדיוק איך להסביר את הרגש, אולי לרגש אין הסבר בכלל? אולי הרגש הוא סתם עוד מכשול כדי לנסות לשבור אותנו? אז איכשהו אותי הוא הצליך לשבור, הוא הצליח כבר ממזמן. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני לא מוצא את עצמי פה. בכלל אני מבולבל ומתוסכל. אני מסתכל על אנשים ולא רואה שומדבר חריג. זה רק אצלי? רק אני? אז למה?-זה מחייב?
שום דבר לא מסתדר לי פה אני צריך עזרה. ניקח את החיים שלי ונחלק אותו -כמו פאזל. חלק אחד - אני חלק שני - הסביבה שלי החברים שאני כל כך אוהב , ההורים שאני כל כך רוצה שיהיו גאים והחלק שתמיד מצליח לשבור אותי מחדשת החלק שאני אף פעם לא מצליח לחבר אותו עם השאר, - הרגשות שלי. הפאזל אזה כל כך מסובך וקשה להרכיב אותו בלי להתבלבל צריך להרכיב את הכל חלק חלק כדי שהפאזל יהיה מושלם. יש רגעים קשים ויש רגעים משמחים. את הרגעים הקשים קשה לשכוח צריך להיות בן אדם מוכשר כדי לשים בקלות כל כך את הרגע הזה מאחורת ומצד שני יש את הרגעים היפים והמשמחים הרגעים שדוחפים אותנו הלאה לחיים. אבל הרגעים האלה נעלמים ומסתיימים יותר מהר ממה שזה נראה. הדברים מסובכים ולא פתורים אצלי אף פעם. אני לא יודע אם אני אשתלט על זה באחד הימים. אבל עכשיו זה סתם עוד תקופה מעצבנת שאפשר לקורא לה חלק מ"תהליך" מסוים שיש לכולם. אני לא בוכה, אני לא מתלונן, אני חייתי עד עכשיו בציפיות ותקוות שאנשים טולים בי. אני רק רוצה שביל שביל שיוביל אותי ויכוון אותי כל הדרך. אני רוצה שהדברים יראו אחרת יש לי חיים מעולים מה שלהמון אנשים מסויימים בעולם אין אותו כל כך. אני אומר תודה לכל מה שיש לי עד עכשיו. אני זוכר כל תהליך, כל התחלה, כל אמצע, כל סוף. אף פעם לא נשברתי אני גם אשבר אבל הרגש כל כך חזק ממני. אני נראה בן אדם מתוסכל ומתוסבך שהוא עדיין "נער" שלא הספיק לראות את החיים האמיתיים והוא סתם מתלונן על העולם. אני לא עשיתי רע לאף אחד ואם כ אז זה רק חלק מהתופעות- זה כואב - וזה משפיע. אין כדורים לדבר הזה אין זריקות אין ניתוחים. זה רק חשבון איתך ועם עצמך. צריך להיות ער לתהליך בכל דקה ושנייה כדי לדעת בידיוק איך אותו בנאדם מרגיש.
לרגש אין הגדרה. "הרגש הוא סתם עוד מכשול כדי לנסות לשבור אותנו..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טוסטר חשמלי
