גם אתה גם אנוכי, לא נגיע כנראה.."
דחו לי את הגיוס. וזה מבאס אותי כ"כ.
אולי אתם רוצים להביא לי כאפה על ההתבכיינות הזאת, אבל באמת שאני רוצה להתגייס כבר.
אני רוצה כבר להרגיש את השינוי המרענן הזה בכל פרט ופרט בחיים שלי..
לא רוצה להעביר את הזמן, לא רוצה לחכות יותר, אני עברתי גיהנום עד שהכנתי את עצמי נפשית למעמד הזה..
ועכשיו מערערים לי אותו?
זה פשוט לא הוגן בשום צורה. אז מה אם זה רק חודש אחרי, זה עדיין משהו.
אני תכננתי את כל החיים שלי לפי תאריך מסויים, אולי זה נשמע מפגר ותלותי אבל אני מתה שזה יישאר ככה.
אז מחר בבוקר אני אתקשר ללשכה ואתחנן שיחזירו אותי לתאריך הקודם. וויש מי לאק.
האמת שבשבועיים האחרונים חוויתי כ"כ הרבה דברים שחיזקו אותי מבחינה רגשית, ונתנו לי כוח לדחוף את עצמי קדימה..
הרבה מזה בזכות חברים אמיתיים ומדהימים שלצערי לא ראיתי אותם מספיק בחודשים האחרונים, שעשו לי שיחות ארוכות ומרגשות..
הרבה מזה בזכות השכב"ג והקומונה, שהחזירו לי את האמונה בעצמי, שנתנו לי הזדמנות להדריך שוב..
הרבה אנשים, והרבה אהבות קטנות שלי עם עצמי, היו מעורבים בהרגשה הזאת שיש לי עכשיו, שיש לי לאן, למה, והכי חשוב- למי לחזור, שאני לא לבד.
כל אחד בדרך המיוחדת שלו.
אבל בכל זאת, עכשיו יותר מתמיד, אני מרגישה שאני הולכת בדרך שהיא רק שלי. ואני לבדי אחראית על הדרך הזאת ולאן היא תוביל אותי...
אני משערת שאחרי כ"כ הרבה זמן של אדישות, זה דבר טוב ומבורך :)
'לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות.'
אמר ג'ורג אליוט. הגשמה עצמית ושיט כזה תמיד דיברו אלי. XD
מחר אני נוסעת עד יום שישי למרכז.
אני בטח אעדכן כשאחזור. כי יהיה מה לעדכן.
תהיו חופשיים.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
