The house of the rising sun

זה בערך היום היחיד בחודשיים האחרונים שאני מרגישה בדאון אמיתי.

הכל מאוד אינטנסיבי, יותר מדיי התחלות, ובעיקר יותר מדיי סופים.............

אני לא אשפוך כאן את לבי. גם לא בשום מקום אחר.

אסור להשבר, אסור להתפרק, אסור לבכות. לא עכשיו, לא בעוד חודשיים ולא בעוד שנה. אני כבר כ"כ מעבר לזה.

'יש משהו באוויר ואת משערת, שזהו חלק מהיופי של הסוף....'