אני אוהבת אותו עד הסוף, בגלל הכל, בזכות מי שהוא.
אהבה נקייה, כשזה אמיתי ויפה.
הוא נותן לי את הטעם, את הכוח, את הרצון להיות אני בכל זמן נתון..
אני אוהבת כי הוא ביישן וכי הוא שחצן וביקורתי ועדין ותמים ובוטה וישיר ודואג ומדהים ועקשן וחכם ועמוק ותינוק ובוגר ובשלן ושקרן וטיפשון וחמוד, והוא עוד כל כך הרבה דברים...
אני אוהבת אותו כי הוא שי. כי הוא פה תמיד. והוא נותן לי אהבה, ובית ושקט.
הוא מרגש אותי, רק לשמוע אותו אומר את השם שלי....
אני סומכת עליו, בעיניים עצומות, יודעת שהוא תמיד יתפוס אותי כשאני אפול ויודעת שהוא תמיד יודע כשאני נופלת...
''משקה את עצמי בדעת
מרווה את השורש עמוק
ספר ישן מפעם
אותיות שחורות לבנות
עד שאני מה שאני
שאוהב אותך
בנקודה שמתחיל בה יופי
את שקט את שקט'
הוא שומע את הפחד בנשימות שלי, אפילו דרך הטלפון.
הוא יודע מתי להפסיק להיות חמוד מדיי, מתי להיות רציני ושקול.
הוא מבין שהאהבה שלי אליו קשה לי לפעמים, הוא מבין שאצלי הכל קצת עקום, אבל הוא מכנה את זה 'עצב מושלם'
''מילים נמסות ברוח
מה שנסגר פתוח
כמה שבירה אהבתך
הפחד חושף שיניים
נוגס חוצה לשניים
כמה פצועה אהבתך
אבל אני יציב כמו אבן
ורגוע כמו החול
אהבתי ברורה כשמש
עד שמחשיך לך על הכל'
הוא יודע לגעת בי בנקודות הנכונות, בנקודות שמרגיעות אותי, ללטף אותי בגב...
הוא יודע מתי להיות עדין ומתי יותר אגרסיבי, הוא יודע בדיוק מה לעשות כדי שהעיניים שלי יהיו בורקות, נוצצות מרוב אושר...
כשאני בוכה אסור לגעת בי, כשאני קצת נרגעת צריך מהר לחבק. הוא כבר למד להכיר אותי.
הוא יודע שקיטשיות מעצבנת אותי אבל עמוק בתוך תוכי אני היצור הכי משתפך ונרגש שיש, והוא יודע גם לא להזכיר לי את זה... :)
''לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך
מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא
איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי
איתך זה תמיד הולך נגד הרוח'
וכשהוא אומר משהו לא במקום, הוא יודע מה זה עושה לי, הוא יודע שלפעמים הוא לא מבין המון דברים והוא אוכל את עצמו על זה...
ופתאום כשאני נהיית רצינית ונפגעת ממשהו שהוא אומר בצחוק, הוא מתעצבן, אבל נרגע מהר כי הוא יודע שאיתי זה לא הולך בעצבים, ולא בצעקות.
והוא מתעניין, והוא מגלה דברים חדשים, והוא מוקסם ואני אף פעם לא מבינה ממה
הוא יודע לפי ההבעה שלי שמתחת לחזה שם, בדיוק בחיבור של הצלעות, יש משהו שמפריע לי לנשום..
הוא יודע מתי לשאול ומתי להניח, ולפעמים הייתי רוצה שהוא ישאל קצת יותר למרות שהוא מפחד.
''מחשבות שקופות אין לי אוויר
כל כך חשוף רואים הכל עליי'
הוא יודע שיש סיטואציות שעדיף להרחיק ממני כל חפץ חד או טיפה מסוכן, כי האימפולסיביות שבי מתפרצת מאוד מהר..
הוא יודע שלפעמם אדישות יכולה להיות סתמית לחלוטין, והוא יודע שלפעמים היא הסימן הגרוע ביותר.
הוא יותר מתי השתיקה שלי באה מתוך שלווה אמיתית, ומתי השקט הזה הוא הרעש הכי צורם בעולם, ואז אני לבד.
הוא יודע שהעולם שלי קצת יותר עצוב משל אנשים אחרים, הוא יודע שכסף, בגדים והנאות החיים לא עושים לי את זה בכלל,
הוא יודע שלפעמים כל מה שאני צריכה זה שמש, סיגריה וחיוך כדי להרגיש מלכה... (:
הוא יודע מה חשוב לי, מה אני אוהבת יותר מהכל, מה מעניין אותי, ולמרות כל זה הוא יודע טוב יותר מכולם שלפעמים כל כך ריק שם בפנים.
''ניסתה לשמוח
עשתה כמעט הכל
אך בגרון יש חור
וברחובות עברו מזמן להסתובב עם לבבות מבטון
ואין מי שיבוא אצלה לישון
עומדת בחלון
שכל זה יפסק ובקרוב
ימים רבים הפכו ללילות
ולא נראה כאילו יש לזה סוף'
ומה איתי?
הוא יודע שגם אם לפעמים אני לא יודעת כלום, לא יודעת מי אני, מה אני רוצה, מה יהיה מחר, מה היה אתמול, הוא יודע שאני יודעת שאני אוהבת אותו.
ויודעת שהוא אוהב אותי כ"כ הרבה. וככה זה יישאר.
''לפעמים אנל'א מבין אותך, את עוברת שינוי
לפעמים אני בורח, לא להיות תלוי
אבל חוזר אליך את המלאך שלי.'
3>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
