אי שם בצפון גיאורגיה

היום אצא מזירת השוורים ואת הפוטונים מהזרקור יספוג עמית-קליינט. (אין לי כוח לפתוח עוד בלוג..).

עכשיו אתם וודאי תוהים מי אני. אני הוא נער מתבגר. עם צרות. ואהבה. ומשחקי מחשב.

רציתי לספר לך על היום שלי. כדי שתלמדו ממני. כי אני נער מתבגר עם בעיות אוניברס.ליות. גם אני כמו כל נער מתבגר מבלה זמן רב במאבק. אני נלחם. במורים שלא יודעים את החומר טוב כמוני. באב שלא מפסיק להפריע. לי. באמצע. פעילות אתגרית עם אמא.

בחברים שמסרבים לדבר אנגלית תיקנית. במפלצות.

מכיוון שאני עוסק. הרבה. בפעילות אינטלקטואלית, חשבתי שראוי שאעלה הגיגיי על הכתב.

לאחרונה חשבתי על מהות החיים.

אנחנו נוטים לתפוס את זה כמובן מאליו. רגע אחד יש מוזיקת רנסאנס בזמן שאני בוהה בבחורות. מה. לפחות. אני לא הומו. ורגע אחר פתאום אני עם אמא, ואנחנו, עסוקים, ואז אבא נכנס ואני מניף חרב ובאבחה אחת מוריד לו. את. הראש. ואז אני תוהה. מי יקנה לי ציוד כבד עכשיו?

בצהריים הוצאתי את מצלמתי לטיול. כל הדרך חשבתי על אמא, ובואו רק. נגיד.. שלא הייתי צריך חצובה. חהחהחהה.

אחר כך, הלכתי לספר. הוא סידר לי את האפרו. כמו . שאני אוהב. זה המראה של אינטלגנט נתקל בקשיש בבריכה. הלוק שכל אחד חולם לאמץ, אבל רק אני מספיק מתוחכם כדי לדעת לשלב את המרכיבים הנכונים.

הפוסט אמנם קצת מונוטוני. אבל אל תטעו. איני כך בחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים, שמחוץ למחשב, ומחוץ לחדר אני אדם זורם. וספונטני. חבריי תמיד אומרים "הנה מכרי, הוא כה כלכך לא מונוטוני. ויש לו את המצלמה הכי יקרה. ואת האמא הכי יפה.." ואז אני תוקע להם מרפק כדי שלא ידברו ככה על אמא. רק לסופוקלס מותר.

ומכיוון שכבר 4 שעות אחר השעת שינה הקבועה שלי, אאחל לכם לילה טוב. אל תשכחו להוציא את השיניים טרם השינה.