אני מתגעגעת אלייך
כבר חודש, חודש שאני חושבת עלייך
חודש שאני נזכרת בך
חודש שאני רק רוצה לראות אותך ולחבק אותך אפילו רק פעם אחת
חודש שאני כל יום נזכרת בך
חודש שאני כל יום דוחקת עוד בכי עליך פנימה
חודש שאני חונקת ועוצרת את הדמעות שלא יצאו, שלא יברחו
אני צריכה להיות חזקה, ואסור לבכות.
חלמתי עליך .. פעם שניה מאז שנפטרת, חלמתי עליך
ובחלום חיבקתי אותך .. ושמעתי אותך .. וסבתא , אני כלכך צריכה לשמוע אותך שוב
את חסרה לי, אני צריכה אותך
ואת לא חוזרת וזה כואב..
והדמעות האלה המעצבנות , שחייבות לצאת כל הזמן,
ואסור להן לצאת אסור- כי צריך להיות חזקים,
ואסור לבכות- זה עושה כאב בלב, עדיף לדחוק את זה
אבל הינה זה יוצא .. אני צריכה אותך, לדבר איתך, את העזרה שלך את העצה שלך
אני צריכה שתעזרי לי עם אמא ואבא, אני צריכה שתדברי איתי בטלפון ותזכירי לי כמה שאת אוהבת אותי
אני צריכה לבוא לבית בחולון ולראות אותך שם ..
את חסרה לי סבתא, למה הלכת ?
והינה הדמעות האלה שכלכך דחקתי, הינה הן יוצאות.
ואני שונאת לבכות, אני אפעם לא משתחררת עם בכי כי אני תמיד עוצרת אותו
ושוב פעם אותה הרגשה של כאב בלב
ההרגשה הרעה והמרה הזאתי , שמשהו חסר, שיש שם חור
את חסרה, החור הזה שלך, את לא משלימה אותו יותר
אני אוהבת אותך.