 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2007
3\>
יאייי!חזרתי מטיול פתיחת קורס הבטחה!!היה מ ד ה י ם!!גדוד כפיר וצוות נח'י בח'י ח'וואה, אריות שלי?!- הבטח'תי לאהוב!!  (L)בקרוב פוסטתמונות מהטיול...מבטיחה.
  לב שבור.מה זה בכלל?האם הלב יכול באמת להישבר לרסיסים?האם באמת הוא נשבר? כמו זכוכית?האם זה אפשרי בכלל?או שזו רק מטאפורה?עד היום, אם הייתם אומרים לי את המילה לב שבור,לא הייתי מבינה באמת למה התכוונתם.כל כך הרבה בנות באו אליי ואמרו לי שנשבר להן הלב.'מגזימות'- חשבתי.איך ילד, בן, גבר, נער, בחור, זכר,יכול לגרום כל כך הרבה צער וכאב למישהי עד שהלב שלה יישבר?!עד שהיא תרגיש שהיא לא יכולה יותר?האמנתי שהבנות האלה, סתם רוצות צומי.'סתם לוקחות ללב... מתרגשות מכל דבר'...זו בערך הייתה התגובה שלי.ולפעמים, כמו פה, זה לא אשמתו של אותו אחד.הוא פשוט חיי את החיים שלו...זה לא בעיה שלו מה עובר עליי, והוא גם לא צריך לדעת.צריך לשכוח את העבר, לחשוב על העתיד,ולחיות את ההווה.לעזוב, להבליג, לעבור, לסלוח, לשכוח.אבל איך? איך אני אמורה לעזאזל לשכוח את היום בו הלב שלי נופץ?את ההרגשה הכל כך כואבת ושורפת,שאוכלת אותך מבפנים.איך אפשר לשכוח את זה?שבמשפט אחד, כביכול תמים, כל העולם שלי, הדמיונות שלי,'הבועה שלי', התפוצצה.בבום.כאילו דקרו אותה עם סיכה.איך אפשר לשכוח כזה דבר?!הרגשתי שאני לא יכולה יותר..בשלב מסוים כבר רציתי למות.לא הרגשתי טעם לחיות יותר.אין לי בשביל מה.הייתי כל כך תלויה בדבר הטיפשי הזה.כל כך חלשה ושפלה.הרגשתי איך פתאום, ברגע אחד, הלב שלי נקרע.כאילו בא מישהו עם פטיש, או עם כל כלי אכזרי אחר,מישהו שבכלל לא אכפת לו,שאין לו רגשות.המישהו הזה בא, ושבר לי את הלב.ריסק, ריטש, טחן, שבר, ניפץ, קרע, גזר.הכל.לא השאיר לי פיסה קטנטנה ממנו.פיסה קטנה להיזכר... בכיתי.בכיתי כל כך הרבה.לא יכולתי בהתחלה להראות את זה מול כולם.שלא ייישאלו שאלות, תגובות...שלא יציקו.אבל עדיין, בכל שנייה בכיתי.בכיתי מבפנים.ובשנייה שהגעתי הבייתה,עליתי למקלחת סגרתי את הדלת,והתחלתי לבכות.בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים.כל כך הרבה דמעות יצאו.בכיתי במשך שעתיים.ולא, אני לא מגזימה.אולי אפילו יותר.כל דמעה מלווה בכל כך הרבה לכלוך וכאב.הרגשתי איך כל דמעה שורפת אותי, אוכלת אותי מבפנים, אוכלת את הנשמה שלי.את הלב. או לפחות את מה שנשאר ממנו...אני כל כך רוצה לקום פתאום,מחר בבוקר,ולגלות שבעצם כל זה לא קרה.שלא ראיתי, שלא שמעתי.שלא אמרתי שלא קראתי.שכל זה לא קרה.לא קרה מעולם.שהכל זה רק חלום אחד.. ארוך.יותר מדי ארוך.סיוט.אני כל כך רוצה לקום, לגלות שהכל זה סתם התת מודע המפותח שלי.לגלות שאני סתם מדמיינת.מתוך אובססיבייות.אבל לא.אני לא יכולה.אני יודעת בדיוק מה המציאות, ואני צריכה להתמודד איתה.הוא לא שווה את זה.מי הוא שייגרום לי סבל וצער?!אם רק הייתי יכולה לשכנע את עצמי.אם רק הייתי יכולה להפסיק לאהוב אותו.אך בינתיים,הבועה שלי כבר התפוצצה,והלב?! הלב שבור..וכן, צריך לנסות בכל הכוח, ובכל המאמצים, לנסות...לתקן. לב שבור.מה זה בכלל?האם הלב יכול באמת להישבר לרסיסים?האם באמת הוא נשבר? כמו זכוכית?האם זה אפשרי בכלל?או שזו רק מטאפורה?עד היום, אם הייתם אומרים לי את המילה לב שבור,לא הייתי מבינה באמת למה התכוונתם.
היום, אם תגידו לי את צמד המילים 'לב שבור',
אני אבין בדיוק על מה הכוונה...
ולצערי, אני גם אדע איך ההרגשה.
S:
  תעזבו אותי בשקט טוב? | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
