 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
(:
**עריכה:** 12:48
אהאעהאהה!! מישהו נראהלי פרץ לי למשתמש של ישרא.... :@
אני נכנסת לאתרים שראיתי בפעם הראשונה בחיי ואני רואה תגובות ממני, או שאני בקוראים האחרונים שלהםםם!
גאדדד!! למה להיות חסרי חיים ולפרוץ גם לפה?! האא?!!??
אז סורי אם יש איזה תגובות מגעילות ממני, אם אני בקוראים שלכם ואתם לא רוצים או כל מיני שטויות כאלה.
תדעו שזו לא אני. שזה הבן אלף שרץ לי כתב את כל זה.
אז סורי מראש. על כל דבר שקיבלתם או תקבלו... |:
כוסאמא שלכם.. האהא, אבל כבר לא ילך לכם, אני מסיימת לכתוב את העריכה הזו ומשנה סיסמא.
תאכלו ת'לב.
זונות.
ברר..אני מצוננת.... \\: החורף רישמית וסופית פה. אין על מה להתווכח בכלל,- הוא פה.
והחורף, עד כמה שאומרים שהוא מדכא וקודר (מה שנכון), מעציב וגורם לבכות כל הזמן, משום מה אני שמחה.
אופטימית (?)  אני מרגישה טוב. לא טוב בשבילם, בשבילו, בשבילה, בשבילכם.טוב עם עצמי.
לא טוב בגללן, בגללו. טוב בגללי. בגלל מי שאני.
ונכון, אני יכולה להיות חצופה, מטומטמת, מגעילה, נקמנית, ביצ'ית, קנאית, שחצנית, סנובית, רעה.
אבל אני שלמה עם עצמי.
למדתי להעריך את עצמי בתור מי שאני, בתור מה שאני. למדתי להיות שלמה עם עצמי, לא להכחיש ולא להתבייש.
למדתי להיות נכונה, לדעת לטפל בעצמי ולהקשיב לעצמי.
למדתי להיות אני.
ואני מצטערת שלקח לי פאקינג 13 שנה להבין את זה. אבל זה תהליך. ארוך וממושך...
והתהליך הזה, עד כמה שהוא קשה (אוו.. ותאמינו לי, הוא מאוד קשה), הוא שווה הכל.
אני אופטימית, אני שמחה, אני מחייכת. וכן, עד כמה שזה קלישאי אני מחייכת חיוך אמיתי, לא מזויף. חיוך שבא מבפנים. והכל בזכות התהליך והלמידה הממושכת הזו.
אני לוקחת דברים יותר בקלות, חושבת לטובה.
כיף לי עם עצמי. כיף לי בזכות מי שאני.
יש לי תחושה, שהכל, הוהו.. הכל, הולך להשתנות. והפעם הגלגל הולך להסתובב לטובתי, לעזור לי. אני מרגישה שהכל הולך להסתדר.
טוב נו.. כמעט הכל. אבל עדיין ;].
אז אתם, ובייחוד את, כן כן, את, שמנסה להשקיע גם אותי ביחד איתך ברחמים העצמיים, את לא תצליחי.
כי אני שמה עלייך זין אחד גדול. Beceuse gues what?!
את לא מעניינת אותי.
אז עכשיו, סופסוף אני יכולה לשקוע בטוב ובשמחה שלי, בלי רגשות אשם, נקיפות מצפון או צער.
אני יכולה עכשיו לחשוב פעם אחת אך ורק על עצמי.
בלעדייך.
וכן, אני כותבת את זה כי את היית חלק משמעותי בתקופה האחרונה שלי. כל השיחות והכל.
אני רוצה להגיד לך גם תודה. את גרמת לי להתבגר. עזרת לי.
גרמת לי להבין שלא כל האנשים בעולם הזה באים עם כוונות טובות. שלא כולם יודעים לחשוב קדימה- לטובה.
אז באמת, אני אומרת לך תודה ענקית. כל הכבוד לך.
אבל די, מה שהיה היה. ואת כבר לא חלק מהחיים שלי, וגם לא תהי. ואת יכולה לדבר עליי מאחורי הגב כמה שאת רוצה. אני שומעת הכל, שלא תחשבי. אבל לא אכפת לי. וכן, גם אני בשוק מעצמי. אולי הייתי שקועה יותר מדי במה שאחרים חושבים עליי וזה מה שעצר אותי מלהיות באמת מאושרת. ועכשיו, שאת והמילים שלך כבר לא מזיזות לי, אני יכולה להיות שמחה.
הא הא. מגיע לך. את לא תשיגי את מבוקשך. הנה אני מאושרת. לא הצלחת במשימה שלך.
אני חושבת שאת פשוט נהנית מזה, מלקטול אנשים. טוב.. כל אחד והתחביבים שלו.
אבל אני, כמו שכבר אמרתי בפעם ה1000, אני שמחה. ואני גם הולכת להיות מאושרת. אני אלך עד הסוף עם עצמי. אני לא ארתע, לא אעצור את עצמי. אני אלך עם עצמי עד הסוף.
ובסוף? בסוף תמיד טוב. (:
'כי אם אין אני לי מי לי?'
את חסרה לי.
זה לא כמו שהיה כבר פעם.
שתינו השתנינו.
לרעה, לטובה. זה לא משנה.
אבל התרחקנו. זה מה שבטוח.
מה שקרה קרה, ואי אפשר להשיב את הגלגל חזרה.
אבל חשוב לי שתדעי שאת חשובה לי.
אני אוהבת אותך.
וגם אם לא נהיה בטופ של הטופ בחברות שלנו,
זה לא אומר שאנחנו צריכות להתרחק.
כי את כן חשובה לי ואת כן חסרה לי.
ואת בכלל לא יודעת שאני כותבת את זה עלייך.
כי בחיים לא אמרתי לך. לא היה לי את האומץ.
אני פחדנית.
וכן, זה לא כמו שכבר היה פעם.
אולי כי התבגרנו (?)
"אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נראה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור"
[[קרן פלס/ אם אלה החיים]]
גאד, כמה שאני אוהבת אותך.... //:
מממ.. לא הפוסט שציפיתי לו..
אבל נסתפק במה שיש.
מה שיוצא, אני מרוצה. P:
אוהבת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
