you'll never see it my way, beacuse you'r not me.

אנשים!

פעם באמת הערכתם את החיים שלכם?! את המשפחה?! פעם חשבתם על המילה סבא וסבתא?! על המילה משפחה?!

סבתא שלי נפטרה היום, וזה גרם לי להבין עד כמה באמת אהבתי אותה!

עד כמה היא חשובה לי (הייתה)!

היא ס-ב-ת-א שלי!

האישה הטובה הזו, שתמיד אני יכולה לבוא והיא תפנק אותי... זו שמרעיפה עליי המון חום... ואהבה... זו שתמיד בבית שלה הרחתי את הריח הטוב של התבשילים, של החום.. של הבית הביתי... עכשיו יישאר שם רק ריח של נקיון יותר מדי, של קור... לא של סבתא... של מוות ועצב, לא ריח של חיים ושמחה...

מה שאני מנסה להגיד זה, שאנשים, לי זה כבר קרה, אני לא יכולה לחזור אחורה בזמן... אבל אתם חייבים להעריך יותר את המשפחה!! וגם את הסבים והסבתות! גם אם הם מציקים לפעמים, גם אם יש להם קטעים מוזרים לפעמים... הם ה-מ-ש-פ-ח-ה שלכם... ומשפחה לא בוחרים... ואני לפחות, לא יכולתי לבחור משפחה יותר טובה ממה שיש לי.. ואני בטוחה שגם אתם... תראו, אין להם יותר מדי זמן לחיות, כי נכון החיים הם קצרים... והם כבר חיו את רובם... אז תעריכו אותם, תאהבו אותם, תתקשרו לשאול מה שלומם פעם בשבוע, תבקרו אותם... לפני שיהיה מאוחר מדי....

אני ממליצה לכם... לפני שלא תוכלו להחזיר את הגלגל אחורה.. ותבינו מה הפסדתם... כמוני... //:

למה תמיד אנחנו מבינים כמה דבר היה חשוב לנו רק אחרי שמאבדים אותו?! S:

אוח... אתמול (או יותר נכון שלשום... בהתאם לשעה.. עכשיו כבר יום ראשון...) היינו בים.. עם הצוות!!

כאילו, בערך... דבי קוג'מן נבו וקוליק... אחלה צוות לא?!

סתם סתם.... אני פשוט מתה עליכם!!!!

היה כל כך כיף! המים היו ממש כיפיים... אני אוהבת שהם ככה... לא ברורים... חצי פלטה חצי גלים...

כמו ההרגשה שלי...

בגלל זה אני כל כך אוהבת מים.. לא יודעת למה.. אני תמיד מתחברת אליהם...

הם יכולים לפעמים להיות לא ברורים, פעם צלולים ונקיים ופעם מלוכלכים ומגעילים...

אבל לא חשוב מה יעבור עליהם, הם תמיד ייזרמו וימשיכו הלאה... תמיד יעברו קדימה.. לדבר הבא...

וגם אם הדבר הזה פוגע ומשאיר אחריו סימנים, גלים.... הם תמיד ימשיכו לזרום... ואחרי כמה זמן הסימן ייעלם...

אבל הם כבר לא יחזרו להיות מה שהיו פעם...

אתם לא מבינים בכלל מה קרה לי!! לא רציתי לפתוח בשביל זה פוסט חדש כי בכל זאת...

אבל אתם לא מבינים!

אני לא אוהבת לספר על מה שאני עושה כמו ילדה קטנה אבל אתם חייבים לשמוע את זה..

הלכתי לקניון עם חברים, ופתאום, כשחיכינו שיאספו אותנו בא איזה ילד, (אורי נראה לי קוראים לו), והתחיל לדבר איתי וזה... עמר אמרה שהוא התחיל איתי... לא יודעת..

קיצר.. אחרי כמה דיבורים חזרתי עם האייסי שלו והוא עם שלי... דיברנו עכשיו באייסי והוא רוצה שנלך יחד לסרט וזה...

מחמיא לא?!

והוא ממש ממש חמוד...

באמת!! אני מתה עליו!

אבל יש רק בעיה אחת, רק מגבלה אחת..

האם הוא מה שאני מחפשת?!

האם אני צריכה לשכוח את מה שהיה ולעבור הלאה? לוותר?

כי הוא אוהב אותי.. הוא אמר לי...

אבל זה שאני רוצה לא אוהב אותי...

למה אני אף פעם לא מצליחה להתאהב באנשים הנכונים?!

S:

אתם מכירים את זה שהתחושות שלכם משתנות?

ששנייה אחת אתם מרגישים טוב אבל ישר אחרי זה אתם מרגישים לבד?

אז ככה אני מרגישה...

שנייה אחת אני עם כל החברים שלי, נהנית הכי שבעולם מרגישה הרגשה כזו... מושלמת..

וכמה דקות אחר כך.. פוףף! התמוגגה ההרגשה.. נעלמה לה, בלי להשאיר סימן...

והכי הרבה פעמים זה קורה לי לפני השינה..

אני חוזרת הביתה מהפסל או מהגלידה או מהכרמל, מבילוי עם חברים, כולי אושר שמחה...

ואז לפני שאני הולכת לישון.. בעשר דקות האלה שאני שוכבת במיטה בחושך.. לבד... כל המחשבות עולות.. כל הדברים הרעים שוב מציפים אותי...

אני שונאת את הרגעים האלה שלפני השינה... אני מרגישה לבד.... ):

אבל בעיקרון, אין לי בכלל מה להתלונן! יש לי חברים שאוהבים אותי, משפחה אוהבת ותומכת בריאות (טפו טפו טפו) מה לא?!

אולי רק משהו אחד... קטן שולי.....

מי שיודע מה זה כבר היה אמור להבין... S:

3>