רק רציתי לומר...

עצוב לי..
אני מרגישה לפעמים כל כך לבד..
אני מרגישה שרק אני מבינה את עצמי..
חייה בתוך עולם משלי עם אשליה שיום אחד יהיה טוב יותר..
מנסה להתעלם מהמציאות..
מתנהגת כאילו כלום לא קורה..
זה קשה..

היום אני הולכת לעבודה משמרת שנייה..אחרי בערך שבוע שלא עבדתי..
זה מוזר..
בגלל הניתוח ועוד נהייתי חולה..(מצבי בסדר כרגע...)
תרופות..תרופות ..תרופות..

היום התעוררתי ל"צלילי" צבע אדום...(יותר נכון אזעקה עולה ויורדת)
זה הולך להמשיך ככה אני שואלה את עצמי?!
אני אישית נכנסת לחרדה בכל פעם שמתחילה אזעקה..
אני פשוט משתגעת..אני בוכה..אני רועדת..מסתגרת בממד(למזלי זה החדר שלי)
ומתפללת לה'..רק שזה לא יפול ליד הבית שלי..
בסוף האזעקה אני משתתקת לשמוע את הבום..אם הוא קרוב או רחוק..
אי אפשר לחיות במציאות כזאת!!!אי אפשר!!!זאת חרדה יומיומית,זה לחץ נפשי אין סופי...
אני מתפללת שזה יגמר!

האהבה אצלי במשבר...קשה לי..כואב לי..אבל אני אהיה חזקה..
לפעמיים פשוט לא מבינים אחד את השני..
ואני לא מוכנה להתפשר..(הפעם לא..)


כמה תמונות ...




אנה  עילצה אותי לחייך..(אני שונאת לחייך בתמונות)

אהובתי :) אין כמו אנוש שלי בכל העולם!
(אם הייתי לסבית..היא כבר מזמן הייתה שלי!)


אנוש קנתה לי דובי אחרי הניתוח♥


עד כאן..
נעדכן בהמשך..
חג שמח!!!(היום נר ראשון לא לשכוח!!!)