חזרתי עכשיו. כולי עוד ב'היי' מהצחוקים והשטויות שעשינו בפעולה.

כ"כ נהנתי@! הרגשתי הכי שמחה בעולם.. והיה לי מלא מצב רוח ואנרגיות.

איך שזה נגמר, פותחת את הפלאפון ורואה 32 שיחות שלא נענו.. מאמא שלי.

די פחדתי ממה שהיא הולכת להגיד לי, התקשרתי ושאלתי בשיא הרוגע "התקשרת?".

אכן שאלה מטומטמת. מודה.

היא התחילה לצעוק ולהטיף לי מוסר בפלאפון שאפילו היה אפשר לשמוע את הצעקות שלה ממרחק של קילומטרים.

הבנתי שהיא עצבנית, בצדק. אבל הרגשתי גם בו בזמן תחושת מבוכה.. מהחברות שהיו סביבי.

ניגשתי הצידה והתחלתי להסביר את עצמי לאמי.

הוענשתי, הונזפתי, ונדרשתי לחזור הבייתה תוך 5 דקות.

שהליכה בחזרה הבייתה לוקחת לי בדרך כלל רבע שעה- לפחות.

חזרתי לחברות עם פרצוף מדוכא. פרצוף שאין לו כוח לכלום.

הייתי אמורה ללכת עם חברות לאיזשהו מקום.. והם כנראה הבינו ת'מסר והציעו לבטל.

חמודות.. באמת. כמה שהן צוחקות עליי ומורידות לי את הביטחון לפעמים, אבל הפעם- הפתיעו.

ישר הסכמתי להצעה. הרי מה? אני צריכה להסתבך עוד יותר עם אמא שלי!?

ואני יודעת מה הולך להיות בבית, שאני אגיע. גם אבא יתחיל להטיף לי.

אווף, אני כ"כ שונאת שהם עושים את זה.

ואז אני מתחילה להתווכח, זה נמשך עד מאוחר ובסוף אני הולכת עצבנית לישון.

טוב, בסך הכל אני אשמה. אשמה באמת.

לקחתי לאמא שלי את המפתח של הבית והשארתי אותה בחוץ כמו כלב שהלכתי לפעולה הזאת.

ובגלל שאני אשמה, הרגשתי רע. ורציתי לא להתווכח יותר מידי עם אמא שלי.

למזלי, היא לא אמא כזאת שעומדת הרבה זמן על העונשים שלה.

היא תשכח ותסלח לי למחרת.. או שאולי כמה ימים אחרי זה? חח..

אבל למרות הכל אני אוהבת את אמא שלי 3>

בקיצור- למדתי לפעם הבאה להיזהר.

פשוט הרגשתי רע עם זה.. ורציתי לפרוק.

תודה לכל מי שקרא את הכל,

הילדה הזאת.