חלמתי הלילה, שלאה גולדברג יושבת אצלנו בסלון.
השיער שלה היה צהוב צהוב. בחיוכה נתגלו שיני זהב.
כשהצענו לה מיץ תפוזים סחוט, היא שאלה אם זה
מיץ שנסחט בהשראת השירים שלה.
אמרנו לה שלא.
היא לא הסכימה לקבל זאת.
ואני, בלב, חשבתי לעצמי,
איך מישהי שמתה כבר מזמן,
יכולה להתווכח איתי ככה על מיץ תפוזים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
